יין וגלישה

 We know what you're thinking…

What does surfing have to do with wine?

Try balance, harmony and nature for starters.
Surfing is part sport, part meditation and all working within, rather than against, nature. Winemaking? Pretty similar approach.

(מצוטט מאתר היקב)

הסיפור של יקב Longboard זה הסיפור של עודד שקד, שנולד בישראל והגלישה הביאה אותו לכל העולם עד שנחשף ליין. משם עבר ללמוד יין בדייויס, עבד בנאפה ובבורדו, ומשם כמעט שני עשורים ב- J Vineyards הידוע בסונומה. משם הוא הקים יקב משלו, והוא משלב בין שתי האהבות שלו. ביקב מייצרים 120 אלף בקבוקים בשנה, בעיקר של יינות זניים. ממה שטעמתי התרשמתי שמומחיות הבית היא יינות הסירה המעניינים. היינות יודעים לבטא היטב את הזנים שלהם, ורובם מצליחים להימנע מבשלות יתר. החביות נשארות ברקע, וחומציות טובה עוברת בין היינות והופכת אותם לידידותיים לאוכל. ציינתי כמה מחירים אפילו שאי אפשר להשיג את היין בארץ, כדי לתת קנה מידה למחירים ולגישה הצנועה של היקב. בהמשך – כמה דוגמאות מהיינות שטעמתי. 

Dakine Merlot 2007 – הפרי שמגיע מ-Russian River מתובל בקצת מלבק מאותו כרם. התוצאה היא יין פרחוני משגע עם דובדבן חמוץ והרבה פרי. קל יחסית, חומציות טובה וקצת מרירות. מודרני אבל לא שוכח את האופי של הזן לרגע. כיף, לאוכל קל. 24$

Point Break 2007 – בלנד מקומי, אף מתובל ומעניין, נפח טוב, חומציות. יין אוכל נעים וטוב, פירותי אבל לא בשל. 21$, תמורה טובה.

Russian River Valley Syrah 2005 – נקפוץ ישר לשורה התחתונה במחברת שלי: וואלה, סירה. אופי זני לכל האורך, משלב תיבול, יובש, חומציות ופרי סגול בחבילה חומצית ועדינה. מהנה ומלא אופי. 45$

Mavericks Alexander Valley Cabernet Sauvignon 2007 – יין פירותי ובשל, עסיסי ומלא עם הרבה יובש ועוצמות שעטופות במרקם נעים. מיצוי גבוה של הפרי אבל בלי גלישה לריבתיות. הייתי נותן לו שנתיים להרגע קצת. טעים. קברנה אה-לה נאפה, אבל מהסקאלה הגבוהה של נאפה. המחיר דווקא סונומה, 50$.

Ballistic Zinfandel 2008 – זינפנדל מעניין עם דובדבן חמוץ אופייני, בשלות די גבוהה, קרמל, גוף מלא, חלק ונעים, עסיסי, טאנינים בשלים ורכים, פירותי לכל האורך. נחמד.

לקינוח, יש גם בלוג

יקב שורק

דרך העפר המשובשת שמובילה ליקב שורק, מזכירה סיפורים ששמעתי על מרגלית. את צד ימין של הדרך מקשט הכרם המזהיב שבתמונה, מצד שמאל ופריחת שומר בר – אלה מלווים אל פאתי המושב טל שחר ואל יקב שורק. מלבד היינות הטובים והאנשים הנחמדים – אני מאוד מעריך את הגישה. במקום להתעסק עם מפיצים וחנויות שגוזרים קופון לא קטן על היין – כל היין נמכר למסעדות וביקב. ככה רוב היינות נמכרים ב-75 ש"ח, ולא ב-125 ש"ח שהם היו נמכרים בגישה המקובלת יותר. רוח הדברים מתיישבת היטב עם האנשים שקיבלו את פנינו: צנועים ושקטים, נותנים ליין לדבר. בלי מילים גבוהות ובלי תוויות נוצצות על בקבוקים מעוצבים.

הגרנאש 2007 (מחבית) אדום בהיר אופייני, נעים, עדין ובעל אופי. חומציות טובה וטאנין רך. יין ידידותי ונחמד, הרבה יותר מצא חן בעיני מהגרנאש של ד'ארנברג מאתמול. הפטיט ורדו 2007 (חבית) יותר נחמד מאחרים שטעמתי, סגול בוהק, מתובל ופירותי, אבל בפה גם כאן החמיצות לא מתאימה, לטעמי. יכול להיות שזה רק אני, אבל עדיין לא השתכנעתי שהזן הזה מתאים ליין זני. אחרים דווקא כן אהבו אותו. שניהם ב-75 ש"ח בקניה עתידית.

מרלו 2006 היה היין היחיד המבוקבק, עם אף בשל פירותי, ובפה יובש שאומר 'חכו שנה שנתיים' עם פרי נעים ותיבול. 60 ש"ח, לא יומרני. המרלו 2007 (חבית)הוא כבר סיפור אחר, נבצר מענבים די בשלים והיה מי שהשווה אותו לאמרונה. אני מצאתי אותו בשל מאוד, מתובל, עסיסי, צעיר וקצת בועט  (15.3%). 75 ש"ח ליין מעניין מאוד נראה לי עסקה טובה, והבקבוק העתידי שקניתי יחכה מעט, את הגרנאש אשתה לפני.

הקברנה 2007 (חבית) עדיין צעיר מידי בשביל שאוכל לחוות עליו דעה, והשנה שעבר בחביות חדשות מורגשת. כעת הוא נח בחביות משומשות לחצי שנה הקרובה ומעניין יהיה לראות אותו בעוד שנה. 90 ש"ח. בהמלצת המטעים, הוספתי לו מעט פטיט ורדו מהבקבוק השכן, שהחיה אותו בתבלינים ובפרי. בתפקיד הזה אני הרבה יותר אוהב את הפטיט ורדו.

וליקב: נעים להכיר, תודה על האירוח. מקווה לראות ענווה מהסוג הזה בעוד יקבים מהגודל הזה, ובתקווה שכוחות השוק יתגמלו את הגישה הזו – כי מגיע לה.

בחזרה לרקנאטי

כמעט שנתיים מאז הביקור האחרון ביקב שבאזור התעשיה חפר. בפעם שעברה אחד על אחד עם לואיס פסקו שהספיק לעזוב, הפעם עם חבורת מקצוענים מהפורום של רוגוב, מולנו עידו לוינסון היינן ונועם יעקובי המנכ"ל.

בכלליות, למרות שרוב היינות שנעשו תחת שצברג רחוקים מלהיות מוכנים – גם בטעימות החבית אפשר להבחין בהבדלי סגנון, ובקצת יותר פרי על חשבון החבית. מה חדש? כרם שושן (לשעבר אמפורה) עכשיו אצל רקנאטי, עם קברנה, ויוניה ושרדונה. מלבד הויוניה שיכול להכנס מתישהו לפורטפוליו, בשנה הבאה צפוי להכנס מורבדרה, ושנה אחרי זה גרנאש (מקלון חדש). להכנס לאילו יינות? עדיין לא הוחלט. בחיוך של שחקן פוקר מוסיפים ביקב, שבבציר 2008 צפויות הפתעות.

לפני כמה מילים על היינות, תודה רבה לעידו ולנועם על האירוח החם, השיחה המעניינת והתשובות הכנות. תודה גם לאהוד ולטר על היוזמה ועל הארגון.

היינות – פתחנו בכמה לבנים, ועברנו לטעימות אנכיות (04-08) של המרלו והקברנה רזרב, סיימנו באנכית של הספשל רזרב, ולקינוח הבלחה זריזה של קברנה פרנק רזרב 2006, שהיה אלגנטי, עם אופי זני (ללא ירקרקות מוגזמת) ופשוט מהנה. לא אעתיק את 16 רשמי הטעימה שיש אצלי במחברת, ואנסה לתמצת בכלליות את הטעימות האנכיות המעניינות.

שרדונה 2007 – זהוב חיוור-ירקרק, עשבוני, מינרלי, הדרי, קליה עדינה ברקע, גוף קל-בינוני, תיבול וחריפות טובים, רענן, נגיעה מרירה עדינה, מינרליות, סיום בינוני-ארוך ומתובל. מאוזן, רענן, יד עדינה על העץ. אחלה יין לאוכל.

שרדונה רזרב 2006 – כאן כבר העץ מתבלט, עם חמאה, וקליה, גוף בינוני, מתובל מאוד, העץ זורק מרירות ניכרת, הפרי מאחורה. סיום ארוך וחמאתי עם עוד מרירות. לא בשבילי.

סוביניון בלאן רזרב 2007 – עקבי מאז הפעם הקודמת, באף פצצה טרופית עם ליצ'י, תפוח צהוב, פרחים, גוף בינוני עם חמיצות ערה שמזכירה לי שוב את הבליידן. סיום בינוני וחמצמצץ. יופי של סוביניון בלאן, כדאי לצרוך אותו בשנה הקרובה.

בטעימות האנכיות התבלטו:

מרלו רזרב 2006 (טעימה מוקדמת) – אדום בהיר ויפה, שוקולד, דובדבן, וניל, גוף בינוני, חלק, שפע טאנין עדין, נגיעה חריפה ופרי לצד חמיצות ערה. סיום בינוני-ארוך, מתובל קלות. צעיר וטוב מאוד.

מרלו רזרב 2008 (חבית, אחרי תסיסה) – סגול-שחור יפה מאוד, סיגליות, שזיף, דובדבן, סוכריות. יובש ער, מיצוי פרי טוב, חומציות עדינה וטובה. באופן מפתיע הזכיר לי במשהו את הברברה ד'אלבה של פיגלי. ייקח עוד הרבה בזמן לבדוק את הטענה הזו – אבל שווה לבדוק את יינות 2008 של היקב.

קברנה סוביניון רזרב 2007 (שנה בחבית) – סגול מלא, שוב סיגליות, פרי יער מגובה בוניל והדרים, מוצק, גוף מלא, טאנין ער אבל משולב היטב בהמון פרי, עסיסי, טעים, סיום ארוך, מתובל ופירותי. מעולה.

רקנאטי ספשל רזרב 2004 – בשל, ריבתי, פלפל שחור, עץ קלוי, מלא, יבש מאוד, מרוכז, פירותי, עוצמתי, סיום ארוך שמשלב פרי ותיבול. טוב מאוד אבל צעיר מידי.

רקנאטי ספשל רזרב 2005 – סגול עמוק, אף פירותי אבל לא בשל מידי, שזיפים, רמז וניל, גוף בינוני-מלא, מרקם חלק כמו משי, טאנין רך, סיום יבש-פירותי, ארוך מאוד. יין מעולה, מצטיין הטעימה לדעתי.