רזרב חדשים מבנימינה

שיגעון טרום-פסח בעיצומו ובנימינה לא נשארים חייבים ומציגים גם הם שורה של יינות חדשים. הבשורה העיקרית מבחינתי היא מה שאני מתפתה לקרוא לו "מגמת רקנאטי". החבית שהייתה מאפיין בולט בסדרה הזו לפני כמה שנים נעלמה, וצריך להתאמץ בשביל להבחין בה – אם בכלל. לצד זה בא אלכוהול נמוך יחסית, בעיקר בתחושה אבל גם באחוזים, שמתחילים מ-12% בלבנים וגם ברוב האדומים האלכוהול נשמר נמוך (הכל יחסי). אתם בוצרים יותר מוקדם? שאלתי את אסף פז בצד – "לא," חצי נעלב "אנחנו בוצרים יותר נכון." וואלה, כנראה שכן. נעבור לקצת יין?

גוורצטרמינר רזרב 2011 – לא הרבה מגבה את הבושם הריחני של האף. אחרי מכת הפרחים והפירות מגיע לפה יין מתוק, חסר חמיצות ובעל תחושה די רופסת. הסנגור יטען שזה יהיה ידידותי למי שלא אוהב יין. הקטגור יזכיר לו שזה לא חומר לתווית של רזרב ולתג המחיר הנלווה. הנקודה הזו חוזרת בגוורצים אחרים של היקב, כמו גם ביוגב הארומטי לטעמי. 64 ש"ח, לא תודה.

שני לבנים נוספים שהושקו סובלים מהלם בקבוק (פסח פסח פסח) שהקשה עלי לעמוד על קנקנם בשלב זה, אבל ניסיון העבר מלמד שיש למה לצפות. שלושת האדומים שהוצגו מוצלחים, עשוים היטב ומתומחרים בסדר ב-89 ש"ח. לצורך השוואה, שלושתם לדעתי מוצלחים יותר מהמרלו מאותה סדרה שטעמתי לאחרונה.

זינפנדל רזרב 2010 – שופע בדובדבנים-זינפנדליים שיכולים לשכר אותך רק מהריח. הזינפנדל הכי רזה שטעמתי עד היום, עם חומצה מצויינת, טאנין רך ומעט מרירות. אני לא מחלק ציונים, אבל לחבר'ה מגיע ציון לשבח שהצליחו לרסן כ"כ טוב את הריבתיות והאלכוהוליות שנלווים בדרך כלל לזינפנדל ולזקק את האופי של הזן למבנה טוב ומאוזן.

קברנה סוביניון רזרב 2009 – עם כל הכבוד לזנים מאתגרים ומעניינים, עזבו הכל – זה היין של הערב. קברנה נקי, פירותי ומדויק. עסיסי וחומצי, מרוכז בלי להיות כבד (13.5%). טעים ומוצלח, באופן כללי ובטח שבמחיר מומלץ של 89 ש"ח. הייתי רוצה לראות עוד יינות כאלה בטווח המחיר הזה, ולדעתי הוא מתחרה בנוחות בכל מה שתשימו מולו בקטגוריה. מומלץ, לחפש

 קריניאן רזרב 2010 – הפרי שהיין מציע כולל את הטוויסט האפל שאני אוהב בקריניאן של ויתקין, ריכוז, המון טאנין – הרבה יין. קריניאן מוצלח, אבל בגילו הנוכחי פחות מזמין וזורם כמו הקברנה לעיל. בכל מקרה שווה בדיקה לפחות למי שחובב את הזן.

הכותב נכח בהשקה כאורח של היקב

יין וגלישה

 We know what you're thinking…

What does surfing have to do with wine?

Try balance, harmony and nature for starters.
Surfing is part sport, part meditation and all working within, rather than against, nature. Winemaking? Pretty similar approach.

(מצוטט מאתר היקב)

הסיפור של יקב Longboard זה הסיפור של עודד שקד, שנולד בישראל והגלישה הביאה אותו לכל העולם עד שנחשף ליין. משם עבר ללמוד יין בדייויס, עבד בנאפה ובבורדו, ומשם כמעט שני עשורים ב- J Vineyards הידוע בסונומה. משם הוא הקים יקב משלו, והוא משלב בין שתי האהבות שלו. ביקב מייצרים 120 אלף בקבוקים בשנה, בעיקר של יינות זניים. ממה שטעמתי התרשמתי שמומחיות הבית היא יינות הסירה המעניינים. היינות יודעים לבטא היטב את הזנים שלהם, ורובם מצליחים להימנע מבשלות יתר. החביות נשארות ברקע, וחומציות טובה עוברת בין היינות והופכת אותם לידידותיים לאוכל. ציינתי כמה מחירים אפילו שאי אפשר להשיג את היין בארץ, כדי לתת קנה מידה למחירים ולגישה הצנועה של היקב. בהמשך – כמה דוגמאות מהיינות שטעמתי. 

Dakine Merlot 2007 – הפרי שמגיע מ-Russian River מתובל בקצת מלבק מאותו כרם. התוצאה היא יין פרחוני משגע עם דובדבן חמוץ והרבה פרי. קל יחסית, חומציות טובה וקצת מרירות. מודרני אבל לא שוכח את האופי של הזן לרגע. כיף, לאוכל קל. 24$

Point Break 2007 – בלנד מקומי, אף מתובל ומעניין, נפח טוב, חומציות. יין אוכל נעים וטוב, פירותי אבל לא בשל. 21$, תמורה טובה.

Russian River Valley Syrah 2005 – נקפוץ ישר לשורה התחתונה במחברת שלי: וואלה, סירה. אופי זני לכל האורך, משלב תיבול, יובש, חומציות ופרי סגול בחבילה חומצית ועדינה. מהנה ומלא אופי. 45$

Mavericks Alexander Valley Cabernet Sauvignon 2007 – יין פירותי ובשל, עסיסי ומלא עם הרבה יובש ועוצמות שעטופות במרקם נעים. מיצוי גבוה של הפרי אבל בלי גלישה לריבתיות. הייתי נותן לו שנתיים להרגע קצת. טעים. קברנה אה-לה נאפה, אבל מהסקאלה הגבוהה של נאפה. המחיר דווקא סונומה, 50$.

Ballistic Zinfandel 2008 – זינפנדל מעניין עם דובדבן חמוץ אופייני, בשלות די גבוהה, קרמל, גוף מלא, חלק ונעים, עסיסי, טאנינים בשלים ורכים, פירותי לכל האורך. נחמד.

לקינוח, יש גם בלוג

שאטו מונטלנה

יש הרבה טירות בעמק, אבל רובן מודרניות. לעומתן הטירה של שאטו מונטלנה קצת יותר עתיקה וקצת פחות נוצצת. היקב קנה את תהילתו כאשר בטעימה המפורסמת ב-76 הוא קטף ברוב מוחץ את המקום הראשון בקטגוריה הלבנה, עם השרדונה 1972 – אחד הבצירים הראשונים של היקב. נראה שהיקב עדיין רוכב על הגלים האלה, כי חדרי האירוח כוללים יותר ברושורים ופרטים על הטעימה ההיא מאשר על היינות עצמם . חבל – כי הם טובים. היקב מייצר קצת פחות מחצי מליון בקבוק.

כמו במקומות אחרים – הקומה העליונה היא מרכז המבקרים ואת הייצור והיישון עושים בקומות התחתונות. הטעימה המורחבת עולה 45$, כפול מהאירוח הבסיסי, ואני חייב לציין שבפרמטר האירוח הם נופלים מיקבים אחרים. המדריך של הטעימה היה מאוד אדיב, אבל לא שלט לחלוטין בכל הפרטים, ובשלב מסויים פינו אותנו מחדר הטעימות, עם  הכוסות של היין האחרון ביד. מאכזב משהו, אבל היינות זה סיפור אחר…

בין הטירה לכרמים יש אגם מלאכותי מקסים ומקום מוסדר לפיקניק

שרדונה  2004 – זהוב עמוק וכהה, חמאה, אשכוליות, וניל. האף מצליח לשמור על ניקיון מסוים למרות השפעה ניכרת של חבית. תחושה חמאתית-שמנונית, רחב, ממלא את הפה, חומציות טובה עם קצת פרי ותיבול מעקצץ, שמנוני גם בסיום. איכשהו היין מצליח לשמור על רעננות למרות כל החבית הזאת וזה מה שמצא חן בעיני. מורכב, מאוזן ביחס לסגנון ובעל כושר יישון. רק, תזכירו לי בשביל מה כל העץ הזה טוב…?

זינפנדל 2005 – האף צלול וממוקד, עם הרבה דובדבן מתוק ובשל, קצת שוקולד. אחרי הבשלות שבאף מפתיע לטעום חומציות חותכת מצויינת, פרי עשיר, טאנין מתקתק ותיבול. מעולה, לא כבד – מתאים לאוכל. ב-34$ הוא גם מציע תמורה טובה למחיר, אנסה לחפש בקבוק לסחוב הביתה.

Napa Valley Cabernet Sauvignon 2003 – סגול די בהיר, שזיפים בשלים, קל יחסית בפה, חומציות רעננה, יובש רך, פרי עדין. רענן, נמרץ, טעים! 55$

Montelena Estate Cabernet Sauvignon 2003 – שחור-סגול אטום, אופי הרבה יותר אדמתי, קלוי, תיבול מזרחי, פרי שחור, קפה. מרקם מאוד רך בפה, יותר פרי על חשבון פחות חומצה עם טאנינים רכים ובשלים. החבית כאן די כבדה, מרוויחים קצת מורכבות  על חשבון רעננות. בניגוד לקודם – לא הייתי מיישן יותר משנתיים. 135$

Montelena Estate Cabernet Sauvignon 2006 – ארז, טבק, פלפל שחור, טיפה אלכוהול, פרי הרבה יותר רענן מ-2003, חומציות ניכרת, טאנינים הדוקים ופרי עשיר. צריך עוד שנתיים לפחות בשביל להתחיל לשחרר את מה שיש בו, אבל לטעמי זה היין המוצלח בכל הטעימה – עשוי מדויק בסגנון מודרני, הפעם החבית מצליחה לא להשתלט. 135$

לסיכום – היקב מייצר יינות מודרניים, ואוהב את החביות החדשות שלו שלפעמים מצליחות להשתלב יותר ולפעמים פחות.

יקב תשבי

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור – השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

 

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

     

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

סומלייה – כמה יינות

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.

יריד יינות ישראל ה-11

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות – לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות – למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה"ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן – האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן – רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל – יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה – זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ' המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע"י השפעה עדינה של עץ – לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש"ח הופך את שני היינות לנגישים יותר – ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) – פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא 'הר חרמון' (וד"ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים – יופי של מרלו.

 

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש"ח ל-500 מ"ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות – מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

אוכל, מזח ויין

לסיכום הביקור בלונדון הוזמנו ע"י המארחים למסעדת Ransome's Dock, הממוקמת על מזח תעלה פנימית המסתעפת מהתמזה, לא רחוק מגשר אלברט בצ'לסי. בניגוד למסעדות מודרניות ומצוחצחות, מדובר במקום שקיים עשור וחצי, מה שבעיני מסמן על איכות ולא על אופנה חולפת. מה שמייחד את המקום ומצדיק פוסט הוא רשימת היינות (PDF), שנבנתה לדברי האתר על מנת לייצג בצורה הטובה ביותר את האזורים והזנים מהם מגיעים היינות.

האוכל במקום מקושט ומעוצב (מבלי להיות מיניאטורי) ועשוי ממרכיבים טריים וכולל שילובים מעניינים. תפריט היין כולל הכל מהכל (טוב, ישראל עדיין לא שם), ורק תפריט חצאי הבקבוקים יכול להרכיב תפריט יין ממוצע. כאפרטיף התחלנו בצרפת, בצאתנו למסע בעולם:

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny 2005

זהוב חיוור, פותח בקליפת לימון ורמז לאשכולית עם אלון קלוי עדין, לגוף הקל-בינוני מצטרפת גם מינרליות אופיינית לזן, עם חמיצות רכה מאוד שממשיכה לסיום קצר-בינוני. יין רך ומעודן מאוד, נגיש ונעים. להתאים כאפרטיף או לצד מנות פתיחה עם תיבול מאוד עדין (חצי בקבוק).

Ridge Geyserville 2004

אדום אטום ומלא, פצצה של פרי בשל עם פטל דובדבן ושזיף בראש, פלפל לבן, וניל ומעט קליה. גוף די מלא, עוד פרי בשל וטאנין במידה טובה, תבלין עדין וסיום שממשיך וממשיך. פצצת הפרי מסונומה, קליפורניה מורכבת מ-75% זינפנדל, (השאר קריניאן ומעט פטיט סירה), שומרת על איזון טוב תוך הפגנת עוצמה. יין מוחצן ומהנה (חצי בקבוק).

Viñã Tabalí, Late Harvest Muscat 2005

מוסקט קינוח צ'ילאני, עם אף טיפוסי של ענבים ירוקים צימוקים ופריחה, גוף מלא, סמיך, עם חמיצות שנותנת איזון טוב למתיקות הפירותית וסיום שלא נגמר. טעים וטוב (הוגש בכוס).

שבעים, מרוצים ומבושמים קלות חתמנו את הטיול בחיוך גדול.

חצי יום של רקנאטי

את הבוקר והצהריים של יום רביעי היה לי העונג להעביר ביקב רקנאטי. את רוב זמני שם ביליתי עם לואיס פסקו, יינן היקב שהואיל להקדיש לי מעל לשלוש שעות מזמנו, לשיחה מרתקת ולטעימות. ברצוני להודות ללואיס ולשאר הצוות האדיב, שהפכו את היום לחוויה מהנה מאוד ומעשירה. הביקור יצא זמן קצר לאחר ביקור של רוגוב במקום, כך שהיו מגוון טעימות וטעימות חבית זמינות עבורי. היקב יוציא בקרוב שני יינות חדשים – רוזה 2006 וקברנה פרנק רזרב 2004 כרם יחידני מנרה, הראשון מפורט בהמשך ולשני אני מצפה. במקום להרחיב במילים, אספר על יינות שטעמתי. אני מעלה על הכתב יינות שלא טעמתי עדיין בטעימות קודמות

רקנאטי סוביניון בלאן 2006 – טעימה מוקדמת

צבע קש, באף עשבוניות, מינרליות ונגיעת לימון. גוף בינוני-קל, חמיצות נדיבה מגובה במינרליות מלוחה מעט, עוד עשב. סיום בינוני-ארוך ממשיך באותו קו של הפה

מרענן, פריך, ונעים. בארבעים ש"ח נותן תמורה טובה. הסוביניון בלאן מציג יותר את הסגנון המינרלי לעומת נציגים פירותיים יותר של הזן, ולכן לטעמי יתאים יותר לצד מנות פתיחה כגון דגים, ופחות לשתיה בפני עצמו

רקנאטי רוזה 2006 – טעימה מוקדמת

הבקבוק היפהפה מכיל יין בצבע וורוד עשיר, באף המון פרי, מלבד תות גם פרי טרופי, נגיעה של עשבי תיבול. בפה קשת רחבה של פרי מתקתק לצד חמצמצות עדינה, אולי רמז לדבש, המביאים לסיום קצר-בינוני

96% קברנה פרנק, 4% ברברה. היין שונה מהרוזה שיצא לי לטעום עד כה, ושם יותר דגש על פירותיות מתוקה מאשר על חמצמצות. הסכמתי עם לואיס שהיין יתאים יותר לקינוח מאשר למנה ראשונה. משהו בפה עדיין לא יושב טוב, החומציות לא תמיד יושבת היטב לצד הפרי, אבל מאחר שהיין בוקבק לא מזמן אני חושב שעוד חודש-חודשיים בבקבוק ישפרו את האיזון ויצרו רוזה מעניין ושונה ביחס למקביליו

רקנאטי רזרב שיראז 2005 – טעימת חבית

אטום במרכז לכיוון סגול-בורדו בקצה, באף פרי שחור, מאובק ואדמתי משהו, פלפל שחור, גוף די מלא, חושף טאנין דומיננטי ולצידו פרי. סיום ארוך וטאני

היין עדיין צעיר והטאנין קצת משתלט, אבל מתחתיו אפשר לשים לב ליין בעל עוצמות המציג מאפיינים זניים טובים, ולדעתי יכול בהחלט להתעלות על אחיו הבכור, שיראז רזרב 2004 שמצא חן בעיני. את שאלת האיזון יפתור הזמן, ולא נשאר אלא לחכות בסבלנות

רקנאטי רזרב פטיט סירה – זינפנדל 2005

בורדו מעט סגלגל בשוליים, פרי אדום מלווה את האף, גוף בינוני, עגלגל, מרקם חלק ומלטף, מתיקות-פרי מגובה בשלל טאנינים רכים ועדינים, סיום בינוני מביא לידי ביטוי עוד פרי וטאנין מעודן

יין נגיש ונעים, מצליח לאזן את מתיקות הפרי בטאנין מעודן מאוד. לא שגרתי ומעניין. קניתי בקבוק

רקנאטי רזרב קברנה סוביניון 2004 – טעימה מוקדמת

שחור במרכז לסגול בשוליים, באף פרי דחוס, קצת סגור, עץ, רמז לפטריות ופלפל ירוק. גוף בינוני-מלא מציג עוד פרי וטאנין נדיב ורחב. סיום בינוני ויבש, עם עוד פרי. חדרור ארוך בכוס חושף שפע של פרי המחמיא היטב לקשת הטאנינים הטובים

פשוט מצויין. עדיין זקוק ללפחות חצי שנה בבקבוק לדעתי, על מנת לרסן מעט את הטאנין, אבל כבר עכשיו אפשר לחוש ביין עשיר ומורכב, שמשלב טוב בין טאנין, פרי ועץ – בסדר הזה. אחד הק"ס המקומיים הטובים ששתיתי, מחכה שיגיע לחנויות

רקנאטי ספיישל רזרב 2001

שחור במרכז הופך לרובי בשוליים, אף מפתה חושף שלל פירות, נגיעת אלון קלוי ומוקה. גוף מלא ועגול, טקסטורה חלקה ומעודנת, פרי נעים לצד טאנין שכבר אינו חד אבל עדיין בעל נוכחות ומחזיק יפה את האיזון, סיום בינוני ממשיך במגמה הפירותית והעשירה

רקנאטי ספיישל רזרב 2005 – טעימת חבית

שחור הופך לדיו בקצוות, פטל, שזיף, אלון קלוי, קפה, פלפל ירוק. גוף בינוני מלא, פרי ועץ באיזון טוב, טאנין עדיין חד, תבלינים, נגיעה מעט בוסרית-מרירה, סיומת ארוכה, ומתובלת ממשיכה עם הטאנין

מלבד ההזדמנות לטעום שני יינות מצויינים – טעימתם אחד ליד השני מהווה שיעור בהתיישנות יין, ובעקומת הלמידה של היקב. ניתן לשים לב שבבציר 2001 חשים ביותר פרי ובפחות עץ לעומת 2005. היין מבוגר, אבל בהחלט לא עייף, הטאנינים התרככו ואפשרו ליותר פרי לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין עוטפים אותו ומקנים אחיזה וגוף. הבציר החדש מלא חיים, בועט ועדיין לא מרוסן, אבל בהחלט אפשר לראות את הכיוון אליו הוא הולך להגיע – יין עוצמתי, מורכב ומפתה. פתאום 2008 נראית רחוקה מאוד

לסיכום, אני רוצה להמליץ על ביקור ביקב. תיאום טלפוני מראש מאפשר להם להערך טוב יותר. בנוסף ליקב ולאנשים, החנות שם מציעה מחירים טובים, למשל סדרת הרזרב בטווח 60-70 ש"ח (למעט השיראז ב-79), ועוד. הפתיע אותי לטובה הק"ס 2005 מסדרת רקנאטי, שכבר טעמתי. היין מאוזן טוב, יבש אך פירותי, וב-45 ש"ח אני חושב שהוא נותן אחלה תמורה, ומתאים בעיקר לצד מנות בקר כמו איזה סטייק טוב, ואפילו המבורגר עסיסי – ופחות לשתיה בפני עצמו. הק"ס רזרב 2004 לדעתי הולך להתעלות אפילו על 2003 המצויין, ובכלל סדרת הרזרב העתידית מסקרנת מאוד, ושווה לעקוב אחריה

שוב תודה ליקב על האירוח, ושבת שלום לכולם

סוסון ים

ברעננה היה לי הכבוד לפגוש בזאב דוניה, קולנוען שהפך ליינן, אדם לא שגרתי שעושה יין לא שגרתי. בלי הקדמות גדולות, אתן ליינות את הבמה:

סוסון ים גאודי 2005

ארגמן שקוף למחצה, באף פריחה, נגיעת שוקולד, ודובדבן. גוף בינוני, פירותי לצד משהו ירקרק-מריר, טאנין מורגש וטוב, סיום בינוני חמצמץ

בלנד של קריניאן, ק"ס ופטיט סירה – תוצאה מעניינת, שונה ונעימה. גאודי ב'בקבוק'

סוסון ים פליני

צבע אדום מלא, אטום למדי, באף ירוק, פרי ופטריות. גוף בינוני, עפיצות דומיננטית, נגיעה מרירה נעימה, משלב טוב בין פרי וטאנין, אל תוך סיומת בינונית יבשה

ק"ס עם 10% פטיט סירה. שוב יין מעניין ושונה, אני אוהב את המרירות, מבטא טאנין מודגש אך לא מגזים. המחיר (באתר היקב) 125 ש"ח

סוסון ים Take II 04

אדמדם לכיוון חום, אף אדמתי, פטריות, טחב. גוף בינוני, טאנינים חדים מרקדים בין פרי, ואותה נגיעה מרירה עדינה שהופיעה בשני היינות הקודמים, כאן גם מרגישים יותר בנוכחות העץ. סיומת ארוכה, מתובלת, עוקצנית ונעימה

זינפנדל עם מעט פטיט סירה ונגיעה של ק"ס. היין האהוב עלי מהשלושה, מקורי בנוף המקומי, ובמחיר של 65 ש"ח הוא גם יכול לתת תמורה טובה למי שלא נרתע לסטות מהמוכר והשגרתי

לסיכום, יינות בהחלט לא שגרתיים, שלושתם בעלי נגיעה מרירה-מעודנת שאני אוהב למצוא ביין אדום. הבלנדים והזנים מעידים לא רק על מקוריות אלא גם על תעוזה של יקב קטן לרדת לחלוטין מאוטוסטרדת המיינסטרים ולעשות דברים מיוחדים. יישר כח!