צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.
שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?
כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.
Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.
de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.
Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.
Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.
le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.
Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.
דברים ששותים - על שתיה, ועל מה שמסביב 