לפני כמה שבתות נקראו הזומרים אל הדגל (שמופיע בתמונה האחרונה). חמושים במזמרות הסתערו על כרם הפטיט ורדו החולי במושב ויתקין. המטרה – זמירה של השריגים מהעונה הקודמת רגע לפני שהם מתחילים ללבלב והגפן מבזבזת עליהם אנרגיה.
התוצאה: תספורת צבאית (קצרה וגסה) למספר לא ידוע של שורות כרם, סימני שחיקה על הידיים בצורת מזמרה, פטירתה בטרם עת של מזמרה, שיזוף לא מבוקר באופן קיצוני וכמה בירות טובות.
אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה
תם, אך לא נשלם
התחלתי את היום בצהריים בדרך היין, שם הצטיידתי בזוג יינות לבית של ההורים. בדרך החוצה עצרתי בעמדת הטעימה של כרמל, שכללה שלושה יינות איכותיים: קברנה זרעית מסדרת כרם, מודל 2006 של הסוביניון בלאן כרם רמת ערד וקברנה סוביניון 2005 מהסדרה האזורית.
היין מרגיש צעיר, וכשאני אומר על קברנה צעיר אפשר להתבלבל ולחשוב שאני מדבר על פצצת עץ וטאנין כמו האלרום בצעירותו – וזה בדיוק ההיפך מהכוונה. צבע אדום בהיר ומעט שקוף, ריחני ומלא פרי עם נגיעות של וניל, קל יחסית בפה, פירותי ומתקתק אבל מאוזן בחמיצות עדינה ויובש קל, והטעם נשאר בפה לאורך זמן.
יין שכיף לשתות, נעים וקצת חנפן. מבחינת מיתוג, מחיר וסגנון – מכוון אל עבר הגמלא, אם כי בגמלא יש יותר עץ ותיבול – ופחות חנפנות. מלבד הנקודה הזו, מרענן להתקל בקברנה מרענן. אמנם אני אוהב לשתות קברנה בעל גוף עם אוכל מתאים, במיוחד בחורף – אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות אותו אחרת. אין כמעט יקב, מכל גודל, שאינו מחזיק בראש הפורטפוליו קברנה כבד ומיושן. האזורית, אם כך, מציג אלטרנטיבה מעניינת שחורגת מהסגנון המקובל. אם אני לא טועה זה היין היקר ביותר בסדרה האזורית, אבל את המחיר של 75 ש"ח החליפו בדרך היין ל-2 ב-110 למשך חודש ינואר – אחלה מבצע. אני מוצא יותר ויותר עניין בסדרה האזורית, בפרט הפטיט סירה והקריניאן – נמשיך לעקוב.
אחרי ההצלחה האחרונה עם הקברנה של רקנאטי קניתי בקבוק של השיראז, שככל הנראה לא אוחסן כמו שצריך ולא היה מוצלח. היום המשכתי באותה סדרה
רקנאטי מרלו 2006
ריח נעים של פרי אדום בשל, ריבה, מאופק מעט, גוף בינוני מלא, יובש במידה, פרי במידה, סיום נעים ופירותי.
הכל במקום, יש איזון, אופי זני, ונוטה יותר לאלגנטי מאשר לבומבסטי – בהתאם לסגנון של היקב. אחרי שזה נאמר, אני גם מוסיף שהוא לא כ"כ מעניין. זה יין טוב, אבל הקברנה מאותה סדרה פשוט הרבה יותר מוצלח. 50 ש"ח.
פינת הצרכנות: עדיין לא פתחתי את הבקבוק שקניתי, אבל אני יודע ש-54 ש"ח ל-Ever Red של עמק האלה זה מחיר מציאה. איפה? היין והסיגר בחיפה, שכל פעם מפתיעה אותי מחדש במחירים האטרקטיביים.
סוף שבוע נעים!
גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.
עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).
התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.
כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים
Tommasi Pinot-Chardonnay Brut
שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).
מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).
ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006
פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).
צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.
כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004
צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.
יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).
Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004
צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.
שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)
 | תום על חווית התבגרות / קברנה קשי… |
 | drinking על שמי ים התיכון |
 | שני כהן על שמי ים התיכון |
 | Sad על פינוטאז' למתחילים |
 | בן על כשאלקטרונים שותים ונוהגים |
דברים ששותים - על שתיה, ועל מה שמסביב 