טמפל-ביר

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

בחיוך אירי

ההליכה בסמטאות נווה צדק בלילה תל-אביבי הובילה אותי לרחוב עם ניחוח אירופאי, בתי קפה קטנים שנשפכים למדרכה, אנשים צעירים ויפים. קפה פינתי אקראי שמלבד אספרסו כפול, מרוכז וסמיך – מגיש גם שמפניות איכות. המרירות של האספרסו לא מגרשת את הטעם המתקתק שבפה – שארית של ערב מעניין.

תזמון יום עבודה והגעה מחיפה, תכנון זמנים ומסלול נסיעה עוקף-פקקים כולל מפה – כל זה לא עזר נגד האנטרופיה התל-אביבית: פניה שמאלה שנחסמה באזור הבימה הביאה אותי עד הטיילת במהירות ממוצעת של 20 קמ"ש בפקקים, או במילים אחרות: באיחור יפה.

בחדר האח"מים של מסעדת קימל חיכו מולי חמש כוסות יין ממוספרות באנונימיות, ומעט יותר רחוק יונתן ישי וטל חוטינר משני הצדדים של המצגת. יש מי שיגיד "מה כבר יש לספר על מזקקה בצפון אירלנד?" – אבל יונתן הוא מעיין שוצף של ידע, כולל היכרות עם פרטים אישיים שאי אפשר למצוא בגוגל (מה שמסביר חלק מהשאלות המטורפות בחידונים של האגודה). לשמוע אותו מגולל בכריזמטיות סיפור על ויסקי זו חוויה לא פחות מהויסקי שטעמנו. וטעמנו. אומרים שאין תרבות אלכוהול בארץ, אבל מעל שלושים איש (להכפיל בשלושה מפגשים שנערכו) שמוכנים לשלם ממיטב כספם ללמוד על ויסקי – חושבים אחרת כנראה.

האוכל כלל מנות קטנות, חלקן מעניינות – אבל בעיקר הצטיין בכך שלא הפריע לטעימה עצמה: לא בטעמים ובמיוחד לא בתזמון – המנות ה'עיקריות' הגיעו רק לקראת הסוף במתכוון. בכל זאת, הערה קטנה למסעדה: השקעה במרכיבים איכותיים זה מצויין, אבל כדאי למשוך את זה עד הסוף – גם לקפה ולתה.

כפתיחה עשינו טעימה עיוורת של בלאק בוש מול ג'וני בלאק – לא אתגר מיוחד. מכיוון שאין לי הרבה ניסיון עם ויסקי אירי – אנסה למצוא תאום סקוטי למה ששתיתי כדי להעביר את התחושה.

Black Bush

שרי מתקתק מורגש היטב בריח ובטעם, המאלטיות שאני אוהב ומחפש בויסקי צועדת איתה. קליל, מתקתק, נגמר בפירותיות קצת מתובלת ונגיעה אלכוהולית. כ-70% מאלט שמיושן 8 שנים, הגריין מיושן 6 שנים – שניהם מקבלים פיניש בחביות שרי. ויסקי כיפי וחלק, סופר-נגיש ולא פחות חשוב – התמורה הכי טובה שראיתי למחיר. 165 ש"ח במועדון הויסקי (לא מאוד רחוק ממחירי דיוטי פרי). תאום סקוטי: גלנליווט 12 בתוספת שרי ומתקתקות.

Bushmills Malt 10 years old

לימון, וניל, גוף בינוני, תיבול עדין, משהו דבשי. נחמד אבל לא נפלתי מהכסא. אולי מזכיר במשהו את הקרגנמור 12 אבל אהבתי פחות.

Bushmills Malt 16 years old

ריח עשבוני, משהו גופריתי ברקע, שרי במידה, גוף בינוני מלא, מעקצץ, פירותי. הזכיר במשהו את הבונהבאן 12 בעשב/גופרית (אם כי ללא הכבול). לא התחברתי. 370 ש"ח במועדון.

Bushmills 400th Anniversary Edition

המון שרי, פירות יבשים, רמז לעשב, גוף מלא, סמיך, עגול, פלפל שחור, עשן עדין, פיניש ארוך ומתובל. הויסקי לא מעושן, כך שהעשן מגיע מקליית החבית (בדומה לגלנפידיך 15). ויסקי מלא, עשיר ומעניין – ויסקי לחורף. יוצר בכמות מוגבלת ע"י המאסטר בלנדרית (!), עד כמה שאני יודע צריך להגיע לארץ בקרוב מאוד. מי שמעוניין לקנות – לפנות למועדון ולהשאיר פרטים. תאום סקוטי? לא מכיר אחד כזה, מזכיר במשהו את הבאלוויני 12, והשרי הדומיננטי והפירות היבשים הזכירו לי קצת את המקאלאן 11 חוזק חבית

לסיכום: בקבוק בלאק בוש נראה לי כמו קניה טובה וקיצית שאעשה בקרוב. על ערבי הויסקי של האגודה אומר שהם לא זולים בכלל – אבל גיליתי שמקבלים תמורה למה שמשלמים, ושסכום הערב גדול מסכום חלקי הויסקי שמרכיבים אותו.