צהרי שישי ביקב ויתקין

מוקדם מידי בבוקר יום שישי, אחרי מעט מידי שעות שינה. שאון השעון המעורר מצליח בקושי לגרום לי לפתוח חצי עפעף ולכבות אותו. המיטה לוחשת לי להישאר, בקול הגיוני ומפתה "רק לפני שבועיים היית ביקב" היא קוראת, "כבר טעמת את כל היינות, מה אפשר לחדש?" ממשיכה בקולה המרדים. מסתבר שאפשר לחדש…

אחרי טקס התעוררות שכלל קפה חזק ומריר ונסיעה שקטה במזג אוויר מצוין, נפגשתי עם חברי פורום מתפוז ביקב ויתקין, שם קיבלו את פנינו שרונה (המנכ"ל) ודורון (היינן) בלוגלובסקי, ואסף פז, היינן היועץ. אחרי סיור מעניין בחדרי המיכלים, החביות והבקבוקים עם אסף, נתפנינו לשולחן הטעימות (אני מצרף בסוגריים את מחירי היינות המוזכרים).

 

חדר החביות ביקב

את כל יינות היקב מהבציר האחרון כבר טעמתי (כאן וכאן), אבל כאמור, יש מה לחדש. פתחנו במסע ישראלי לבן 2006 (60 ש"ח), שכבר הספקתי לשבח פעמיים. בעודנו נהנים מהיין נעלם אסף וחזר עם שלושה מיכלים מאולתרים, מלאים נוזל זהוב ועכור שהזכיר במראה בירת חיטה לא מסוננת – לא משהו מעורר תאבון. מסתבר שנפלה בחלקנו הזדמנות לטעום בנפרד את המרכיבים של המסע הלבן מבציר 2007, לפני הרכבת הבלנד. לא אכתוב רשמי טעימה על המרכיבים כי כל אחד ידרוש פסקה עם רוב שמות הפרי שאני מכיר, אבל בכל זאת הגוורצטרמינר הזכיר בעיקר מלון וליצ'י עם קצת מינרלים וחומציות טובה. הפרנץ' קולומבר היה פשוט חגיגה מתקתקה ומבעבעת קלות עם טעם מובהק של אשכולית וקליפת אשכולית, מרירות קלה ונעימה וחיוך שנלווה לכל לגימה. לא עזרו הפצרותינו לבקבק עבורינו ארגז מהיין הכיפי והקליל הזה. את הויוניה קיבלנו מהחבית (רק שליש מהויוניה שבבלנד רואה חבית), שהיה עם ארומות קליה ומינרלים, מרקם שמנוני וסמיך עם מעט הדרים, וסיום ארוך ומתובל – אופי של ויוניה.

 

דורון וחלק מהיינות שטעמנו

הפטיט סירה 2005 (96), (האח הצעיר של מודל 2004, זוכה הזהב הכפול בטרה-וינו) עדיין שומר על העוצמות מאז טעמתי אותו מהחבית, עם טאנינים מוצקים, פרי דחוס ומרוכז שאפשר לזהות כבר בצבע השחור-סגול שלו. תינוק של ענקים – הצטערתי שאין לי מקרר יין להחזיק בו בקבוק או שניים.

מכל שאר יינות היקב עליהם כבר כתבתי, אזכיר שוב רק את ויתקין בציר מאוחר 2005 (90), שלגימה קטנה ממנו מלבישה עליו אוטומטית את הכינוי המוכר – זהב נוזלי. מפנק, פירותי, דבשי ועם מספיק חמיצות שתאזן. הבקבוק שלקחתי האיר את ארוחת הערב של שישי.

זהב נוזלי – ויתקין בציר מאוחר

שוב תודה לאסף ולמשפחת בלוגלובסקי, על אירוח מכל הלב, ועל שגרמו לנו להרגיש חלק מהמשפחה. תודה נוספת גם לורד ברלל, עורכת אוכל בתפוז על ארגון הביקור.