רוזה לפתיחת הקיץ

את הרוזה מסדרת אדמה של תבור אני זוכר משנה שעברה בחיוב, ובאותה קטגוריה של הסוביניון בלאן: טוב עד טוב-מאוד, אבל קצת יקר. בקבוק ה-500 מ”ל היפה נפתח מצונן היטב, ובאף הפרי הוסתר ע”י עשבוניות קצת בולטת, משאירה מקום לקצת לימון. גוף בינוני, חמיצות דומיננטית, מינרליות טובה, פרי ברקע וסיום חמצמץ. 14% האלכוהול מורגשים מידי פעם, ובמיוחד בראש אחרי שתי כוסיות.

יתאים יותר טוב עם אוכל, למי שאוהב את הרוזה לצד החמצמץ. מעניין שהשנה התווית לא מציינת “אדמת חרסית” כמו בשנים קודמות, אלא רק בחלקה האחורי יש איזה סיפור על סוגי אדמות שונות. לא יודע אם השינוי קשור לזה שהוא פחות מצא חן בעיני. העניין הוא שאם מתרגמים את 40 השקלים שהוא עולה ל-750 מ”ל, מקבלים כ-60 ש”ח לבקבוק רוזה. אני חושב שבמחיר הזה אני מעדיף (כמעט) שני רוזה של הרי גליל, או אפציות אחרות בשוק כמו דלתון.

חג שמח!

פסטיבל יין במעברות

בצהרי שישי פתחו את הדרך דרומה לקיבוץ מעברות. בבית היין היפה והנינוח חברתי לתמי, מכנס, גיא ועירא. האווירה במקום השלימה את מזג האוויר, עם מוזיקת ג’ז קלילה וחיה, עם נוף אנושי יפה, ובעיקר רוגע שאפשר למצוא בקיבוץ, על הדשא, כשמסביבך אנשים מחייכים עם כוסות יין מלאות. עיקר החוויה הייתה הסיטואציה ולא היינות עצמם, אבל בכל זאת לפני שאתן לתמונות לדבר - כמה יינות ששווים כמה מילים.

נתחיל בגילוי שלי: ראשית היה לי העונג לפגוש את אורי ברנע שמביא לארץ את מרקס דה קסרס שהרשים אותי מאוד בפקק הספרדי. בדוכן שלו הוא הציג את הקריאנזה של קסרס (70 ש”ח)  שהייתה נחמדה אבל בדלי הקרח חיכה הגילוי של היום - מרקס דה קסרס רוזה 2006. ורוד, פירותי ועם חמיצות ערה ומרעננת. מזכיר במשהו את המסע הורוד ויתקין - וגם זן הטמפריניו משותף לשניהם. יופי של יין לקיץ, וב-42 שקל זו פשוט שערוריה. לחטוף (ומהר - את הבקבוקים שהיו בחנות אנחנו גמרנו).

כרמל ויתיר - 2007, המודל החדש של הסוביניון בלאן של כרמל נחמד מאוד, קליל, פירותי ומרענן. עם זאת, את 2005 אהבתי יותר. זה של יתיר עשוי היטב, על הצד העשבוני-חמצמץ ומעט מתובל, אבל כמו הקודם פחות קלע לטעם שלי. הויוניה החדש של כרמל מציג אופי זני, עדינות מסויימת ושימוש מאופק בעץ. That said - לא דיבר אלי במיוחד. האדומים של יתיר שומרים על האיכות הגבוהה, הקמ”ש 2004 פירותי, בשל וחנפן - לגימה קטנה ומבינים למה כולם אוהבים אותו (99 ש”ח). הקברנה 2005 עשוי טוב מאוד, גם כאן הפרי בחזית, אבל מאחוריו נמצא מבנה טוב, נפח ותיבול. 115 ש”ח זה לא זול, אבל לדעתי הוא עומד בכבוד עם קברנה איכותיים מטווח המחיר, כגון ברקן 720+, ירדן וזרעית.

מקלו דה גת נשאר רק הראל מרלו 2005, ממנו טעמתי את הלגימה האחרונה. לא נפתחו בקבוקים נוספים במקום אלו שנגמרו וחבל. אהבתי את היין יותר מהבציר הקודם, הוא מרוכז ועשיר, ובעל אופי אופייני ליקב, עם נגיעה מרירה-מתובלת שאני משער שכנראה מגיעה משימוש בחביות מיוחדות. כמו עוד כמה יקבים, גם כאן הייתה עליית מחירים לא קטנה בבציר האחרון, ולצערי קפיצת המחיר מ-90 ש”ח ל-105 ש”ח זה בדיוק מה שמרחיק אותי מלקנות אותו.

אצל אבידן היה לי העונג להכיר את הדור הצעיר למלאכה, שמזגה לי בחיוך את הבלנד שיראז-קברנה-פטיט סירה (75 ש”ח) שהיה נחמד, ידידותי, בסגנון פרי-בחזית ועם קווים דומים לבלנד האדום שטעמתי בסומלייה. משם קיבלתי טעימה מסתורית של השיראז רזרב 2005 שהיה עשיר, מלא, פירותי ומתובל. ממש יופי של שיראז, אבל במחיר של 130 ש”ח אפשר לקנות המון יינות - את חלקם אעדיף עליו.

הטון שמסיים את שתי הפסקאות האחרונות הוא סנונית שמבשרת על פוסט קרוב בנושא מחירים ועלייתם.

Vinipolis

אחד האתרים הראשונים בביקור בלונדון היה Vinopolis. לפני תיאורים מפורטים יותר אתמצת בקצרה: המקום נחמד, אבל פחות מקצועי ממה שהייתי מצפה ממוסד כזה במעצמת יין כמו בריטניה. נחמד פלוס למתחילים שרוצים לקבל טעימה ורקע בנושא היין ושאר סוגי אלכוהול, אבל יכול להיות שחובבי יין רציניים יעדיפו להשקיע את מחיר הכניסה בקניית בקבוק יין טוב או שניים לא רעים.

מאחורי החזות המודרנית והבומבסטית מסתתרת הכלאה בין מוזיאון לבין מצג חסויות. במקום יש מסלול שחציו הראשון עיוני בעיקר, וכולל הסברים ותיאוריה על יין, מההיסטוריה, איזורים עיקריים ועוד. מתחיל מרמה בסיסית מאוד ומגיע לרמה בינונית מבחינת התעמקות. החצי השני הוא חווייתי, וכולל איזורים לטעימת יינות, בירות, ויסקי, שמפניה וקוקטיילים. החבילות שכוללות גם כניסה וקופונים לטעימה נעות בין 16 ל-21 פאונד, וכמובן שתמיד אפשר לשדרג ולהוסיף. ונעבור לחסויות: רוב הטעימות נערכות בחסות מותגים כאלה ואחרים. השמפניות הן של בית אחד, בויסקי ראיתי בעיקר ג’וני שחור וטאליסקר, והקוקטיילים זה מצגת שיווקית מרשימה של מותג הג’ין בומביי ספיר.

אגף הקוקטיילים הנ”ל מתחיל מהסבר על ג’ין, שכולל שולחן עם קערות תבלינים המשמשים לייצור בומביי ספיר שאפשר למשש ולהריח. מסדרון זכוכית מלוטש ומעוצב מביא את המבקרים לבר קטנטן, שם אפשר לבחור אחד משלושה קוקטיילים המוגשים בכוס מרטיני, כולם מבוססי בומביי ספיר ופירות. שלושתם מתוקים וידידותיים, ולמעט אחד לא ממש נותנים ביטוי לבסיס שלהם - הג’ין, מעין סתירה למאמץ השיווקי או ניסיון לפנות לכל אחד.

בתמונה הבאה מחזיק עבדכם הנאמן גרגרי Juniper, או ערער - התבלין שאולי הכי מקושר עם ג’ין ונותן לו את אופיו.

אגף היין כולל דוכני טעימה לפי מדינות, ומציג יינות די בינוניים, שלהערכתי היו נמכרים בארץ באזור ה-40-80 ש”ח. להפתעתי מצאתי שם גם פינה ישראלית. אם מישהו חשב שזו הפתעה טובה, אני אתקן: מה שמייצג את ישראל במקום הם חמישה יינות: אדום, לבן ורוזה מסדרת Selected (בצירים ישנים), כרמל פריווט קולקשן 2003 (!), וסוביניון בלאן רמת ערד של כרמל, בציר 2004 (האחרון בשוק הוא 2006). מלבד האיכות הבסיסית הנמוכה של היינות (להוציא האחרון), מדובר בבצירים ישנים מידי בשביל יינות סופרמרקט, או בעברית פשוטה: תדמית לא כ”כ יפה. בתשובה לשאלה למה אלו היינות שמייצגים את ישראל ענה לי הדייל שזה מה שהם מקבלים בחינם מכרמל. אני מתכוון לפנות ליקב בנושא ולפרסם פוסט בנידון לכשיהיו לי פרטים מלאים. מלבד היינות הפשוטים, יש גם דוכן של יינות פרמיום מכל העולם, שכולל גם לימיטד אדישן מכוחותינו. כמה דברים שטעמתי:

Torres DeCasta Rosado 2006

רוזה ספרדי חביב בסגנון החמצמץ, את התותים האופיינים מלווה לימון ועשב עדין, הגוף הקל מבעבע קלות כשהחמיצות נותנת את הטון עם קצת פרי כל הדרך לסיום ארוך בצורה מפתיעה. “יפה מאוד” סימנתי בתחתית העמוד בפנקס.

 Torres Nerola Syrah 2003

אדום חצי שקוף עם האדמה והטחב האופייניים ממשיכים לגוף קל עם חמיצות גבוהה, תיבול וטאנין עדין לסיום בינוני. נאמן לזן אבל לא מרשים.

Kim Crawford Marlborough Pinot Noir 2006

אדום שקוף עם וניל, שזיף בשל, קרמל ואדמה, פותח בפה עם פרי מתקתק שמגובה בחמיצות וטאנין במידה לצד תיבול קל. נחמד אבל לא נרשמה התפעלות מיוחדת.

Kim Crawford Marlborough Dry Riesling 2006

היין השקוף פותח בפצצת פרי באף, שונה ומעניין: תפוחים, שקדים ופרי טרופי מובילים לגוף קל בינוני, לרגע חמצמץ לרגע מתקתק, סיום בינוני-ארוך כשלכל אורך הדרך פרי נדיב. עשוי טוב, טעים ונעים. שווה בדיקה.

יקב כפיר

בביקור במח’ היין בסופמרקט נזדמן לי לטעום שני יינות מיקב שהכרתי רק בשם. שיטוט באתר לימד אותי שהם לא מתביישים להתנסות בבלנדים וזנים לא שגרתיים כגון יין קינוח מחוזק ורוד מקברנה פרנק, אדומים מסנג’ובזה, ברברה ועוד. לא ראיתי יינות שלא נותנים עודף מ-100 ש”ח. נראה כמו יקב ששווה לבדוק עוד דברים שלו.

כפיר ויוניה 2005

צבע זהוב חיוור, באף בולט מעל הכל ריח של קש וחציר, מתחתיו פרי הדר עדין ואולי רמז קליה. גוף קל בינוני, חמיצות ערה וקצת מינרליות. סיום בינוני, מתובל וחמצמץ.

לא יין רגיל. אני היחיד שזו הפעם הראשונה שיין מזכיר לו קש? (עוד אנשים הסכימו איתי). המחיר לפי האתר - 42 ש”ח. מרענן ושונה.

כפיר גליה 2005

ורוד-סלמון בהיר, אף רענן ונקי עם תות שדה ואולי דובדבן. גוף בינוני פלוס, חמיצות ופרי מתקתק - בסדר הזה, עם נגיעה מתובלת, כאשר בסיום הקצר-בינוני מתלווה לחמיצות גם מעט מרירות.

70% יוהנסברג ריזלינג משולבים ב-30% פטיט סירה שהושרו 6 שעות על הקליפה. נחמד, אם כי אני מעדיף גוף קל יותר, מזכיר במשהו את הרוזה רכס של כרמל אם כי מצא חן בעיני מעט יותר. 42 ש”ח לפי האתר, 498 בקבוקים יוצרו. עוד תהיה - מלבד תקופת תסיסה והשריה, מה בדיוק עשה היין במשך השנתיים מאז הבציר?

אתר היקב, וכתבה של פרקר

ספרדיה, ורדרדה וקלת ראש

שני רצונות התלכדו לארוחת ערב אחת: הראשון למצוא יין שיהיה יבש ומרענן, ויעזור להרים את הכבדות שיש ברוטב שמנת, והשני להמשיך את צעדי התינוק בעולם הקאווה ולנסות גם אחת ורדרדה. אז הארוחה הפשוטה כללה רביולי בטטה ברוטב שמנת (המתכון), ואיתה הוגש:

Cristalino Cava Rose Brut

צבע ורוד מלא ויפה, מריחים לימון, לחם (שמרים?) ונגיעה של פרחים. גוף קל בינוני, חמיצות חדה נותנת את הטון ומוקפת בבועות קטנות ורבות, לצידן הדרים ונגיעה מרירה שממשיכה גם לסיום בינוני וחביב.

אפשרי שאנשים יחשבו שמדובר במשקה חמוץ מידי, אבל לטעמי בשילוב נכון עם ארוחה, בפרט סלמון, סושי, אולי גם סביצ’ה דגים - יכול להחמיא ולרענן. בכל מקרה לדעתי משקה מהנה וקיצי, ובמחיר של 45-55 ש”ח (אם אדע מחיר מדויק יותר אעדכן) גם אם לא אהבת - לא פשטת רגל. מדבקה קטנה על הבקבוק היפה מוסיפה בפשטות: Wine & Spirits Magazine, Value brand of the year, 3 consecutive years.

שלושה יינות קיציים ואירוח ספונטני

סיום יום לימודים, וריח של סיום סמסטר ארוך. שבעה סטודנטיות וסטודנטים התקבצנו אצלי בדירה. בלי להכביד במילים, אתן ליינות לדבר לפי סדר ההגשה:

Cristalino Cava Brut

לרוב אני לא מתייחס לבקבוק כשאני כותב על יין, אבל יש משהו באלגנטיות שלו, ובחגיגיות הקולנית של חליצת פקק יין מבעבע - שמעורר ציפיה. ההמשך לא אכזב

זהוב חיוור עם שמרים באף, לצידם ליים, קליפות הדרים ורמז לאשכולית. גוף בינוני עם בועות גדולות וערות, חמיצות מרעננת, נגיעות פרי ומרירות ערה וטובה, ממשיכים לסיום בינוני ויבש.

התגובות סביב השולחן היו חצויות, חלק מזגו לעצמם עוד וחלק עברו לבקבוק הבא. מי שלא מפריעה לו קצת מרירות במשקה שלו, לדעתי מדובר באחלה אפרטיף, והירידה במיסוי המבעבעים גם הופכת אותו לכזה במחיר שווה לכל נפש, שמשאיר עודף מ-40 ש”ח (בדרך היין). התאמה לאוכל: הגשתי עם פלחים דקים של תפוח ירוק וקוביות גבינת אמנטל, שלדעתי השתלבו מצויין. להבא תיבדק הקריסטלינו רוזה ברוט. כתבה בבקבוק

פלטר unwooded שרדונה 2006

היין עקבי ודומה לפעם הקודמת שטעמתי אותו בביקור ביקב (הישן), וגם לבציר הקודם. בפרט התבלטה העדינות שלו לעומת הקאווה, בעלת הגוף הבינוני והמרוכז. חביב הקהל והבקבוק שנגמר הכי מהר. יש החושבים שהעדינות שלו בעוכריו, אני דווקא אהבתי. ~50 ש”ח.

כרמל רכס רוזה גליל 2006

צבע וורוד עז, על התווית כותב היינן ‘ארומות של דובדבן חמוץ’ ואני מסכים, ומוסיף שמידי פעם מתווסף גם ריח סוכרייתי, שלעתים אפילו קצת לא טבעי. גוף בינוני פלוס, מתוק ואז חמצמץ, ממשיך לסיומת באותה רוח.

אני מעדיף את הרוזה שלי יותר קל גוף, רענן, וטבעי. ההרכב הזני (זינפנדל מתוגבר בק”ס) והגוף הכבד מהצפוי הזכירו לי את הרוזה (סמוק?) מסדרת סלקטד. במחיר של 35 ש”ח הוא לא יומרני, אבל לטעמי בפחות מ-40 שקל הרוזה של דלתון עדיין מנצח בקטיגוריית החצי יבש (והרי גליל בקטיגוריה היבשה).

        

ורוד, קר ועקבי

במקום למחזר קלישאות על הקיץ הורוד, פשוט אספר על יין ארוחת השישי - הרי גליל רוזה, הפעם במודל 2006. במקום לספר על ריחות של פרחים ופירות, על רעננות, על צבע מדהים - אסכם בשלוש מילים: יין שכיף לשתות. מבחינתי אפשר פחות או יותר להוסיף גם עקביות באיכות היינות שמוציא היקב, כשהדמיון לבציר הקודם היה רב מאוד, אולי מעט יותר פרי נכנס לבקבוקים החדשים, אבל אותו סגנון עם חמיצות גבוהה. למי שאוהב פחות חמוץ ויותר מתקתק ממליץ לעבור לרוזה של דלתון או של ויתקין. את אחוז האלכוהול הגבוה (14.5%) לא כ”כ הרגשתי במהלך השתיה, אבל כשקמים מהספה אחרי כמה כוסיות… מרגישים. מי שלא נרתע מקצת חמיצות, שיכין קערת פסטה ברוטב שמנת, או למעשה כל ארוחה כמעט חוץ מבשרים כבדים, ותמורת 35 ש”ח - הנאה מובטחת. להגיש קר מאוד. אני מרגיש גם צורך להוסיף בהקשר זה, שמחיר היין הוא שליש ממחיר הרוזה של שאטו גולן.

דלתון רוזה 2006

ארוחת שבועות משפחתית במרפסת, שולחן עמוס כל טוב, מזג אוויר קיצי נעים - מה עוד חסר מלבד בקבוק רוזה מצונן? התלבטתי בבחירה על מנת לרצות כמה שיותר חברי משפחה - רובם לא שותה יין בד”כ, מה שתרם לבחירה ברוזה חצי יבש.

צבע ורוד בהיר, באף הדרים ותות עם שמץ מינרליות רעננה, גוף קל, מתיקות ופרי מאוזנים בחמיצות טובה ונעימה, ממשיך לסיום בינוני ופירותי.

קליל, קיצי וכיפי - הסכמה מפה לפה מסביב לשולחן ובקבוק ריק די מהר מעיד אצלי במשפחה על יין נגיש וידידותי גם למתחילים. היה אחלה עם הגבינות, וארבעים שקל זה מחיר שאשמח לשלם שוב בשבילו. שווה קניה.

שלושה יינות מבנימינה

אחרי ערב נחמד עם הגוורץ מסדרת הספיישל רזרב הזדמן לי היום לעבור בסניף רעננה של דרך היין שערך טעימה קטנה לכבוד החג. על הדרך קניתי להערב את הרוזה של דלתון (40 ש”ח).

בנימינה יוגב רוזה 2006

וורדרד חיוור, באף פירות קיץ, גוף קל בינוני, חמיצות טובה עם פרי, סיום בינוני חמצמץ. רוזה מרענן, פשוט וחביב, נותן תמורה למחירו העומד על 32 ש”ח.

בנימינה ספיישל רזרב שיראז 2004

אדום כהה אטום למחצה, באף פרי שחור, אדמה טחובה ותבלין, גוף בינוני מינוס, טאנין רך וקצת פרי, סיום יבש בינוני. האף יותר מוצלח מהחיך לדעתי. יכול להיות שעוד זמן בבקבוק ישפרו אותו, כמו שהיה לדעתי עם השיראז 05 מסדרת רקנאטי. מחיר 62 ש”ח.

בנימינה ספיישל רזרב גוורצטרמינר בציר מאוחר 2006

צבע זהוב, אף מפנק עשיר בפרי טרופי ובפרט מנגו, פריחה ושלל פירות נוספים. גוף מלא, מתיקות במידה טובה אבל לא מוגזמת עם עוד פרי כגון ענבים ירוקים, אלכוהול קל, נגיעה מרירה וממשיך לסיומת מתוקה, פירותית וארוכה.

אהבתי. היין בסגנון הגרווץ קינוח של המסרק, בלי מתיקות מוגזמת המאפיינת יינות אחרים בסגנון זה. המחיר הגיוני עד משתלם, 42 ש”ח (בקבוק 500 מ”ל).

תודה לדרך היין רעננה על ארגון הטעימה, ושוב חג שמח.

חצי יום של רקנאטי

את הבוקר והצהריים של יום רביעי היה לי העונג להעביר ביקב רקנאטי. את רוב זמני שם ביליתי עם לואיס פסקו, יינן היקב שהואיל להקדיש לי מעל לשלוש שעות מזמנו, לשיחה מרתקת ולטעימות. ברצוני להודות ללואיס ולשאר הצוות האדיב, שהפכו את היום לחוויה מהנה מאוד ומעשירה. הביקור יצא זמן קצר לאחר ביקור של רוגוב במקום, כך שהיו מגוון טעימות וטעימות חבית זמינות עבורי. היקב יוציא בקרוב שני יינות חדשים - רוזה 2006 וקברנה פרנק רזרב 2004 כרם יחידני מנרה, הראשון מפורט בהמשך ולשני אני מצפה. במקום להרחיב במילים, אספר על יינות שטעמתי. אני מעלה על הכתב יינות שלא טעמתי עדיין בטעימות קודמות

רקנאטי סוביניון בלאן 2006 - טעימה מוקדמת

צבע קש, באף עשבוניות, מינרליות ונגיעת לימון. גוף בינוני-קל, חמיצות נדיבה מגובה במינרליות מלוחה מעט, עוד עשב. סיום בינוני-ארוך ממשיך באותו קו של הפה

מרענן, פריך, ונעים. בארבעים ש”ח נותן תמורה טובה. הסוביניון בלאן מציג יותר את הסגנון המינרלי לעומת נציגים פירותיים יותר של הזן, ולכן לטעמי יתאים יותר לצד מנות פתיחה כגון דגים, ופחות לשתיה בפני עצמו

רקנאטי רוזה 2006 - טעימה מוקדמת

הבקבוק היפהפה מכיל יין בצבע וורוד עשיר, באף המון פרי, מלבד תות גם פרי טרופי, נגיעה של עשבי תיבול. בפה קשת רחבה של פרי מתקתק לצד חמצמצות עדינה, אולי רמז לדבש, המביאים לסיום קצר-בינוני

96% קברנה פרנק, 4% ברברה. היין שונה מהרוזה שיצא לי לטעום עד כה, ושם יותר דגש על פירותיות מתוקה מאשר על חמצמצות. הסכמתי עם לואיס שהיין יתאים יותר לקינוח מאשר למנה ראשונה. משהו בפה עדיין לא יושב טוב, החומציות לא תמיד יושבת היטב לצד הפרי, אבל מאחר שהיין בוקבק לא מזמן אני חושב שעוד חודש-חודשיים בבקבוק ישפרו את האיזון ויצרו רוזה מעניין ושונה ביחס למקביליו

רקנאטי רזרב שיראז 2005 - טעימת חבית

אטום במרכז לכיוון סגול-בורדו בקצה, באף פרי שחור, מאובק ואדמתי משהו, פלפל שחור, גוף די מלא, חושף טאנין דומיננטי ולצידו פרי. סיום ארוך וטאני

היין עדיין צעיר והטאנין קצת משתלט, אבל מתחתיו אפשר לשים לב ליין בעל עוצמות המציג מאפיינים זניים טובים, ולדעתי יכול בהחלט להתעלות על אחיו הבכור, שיראז רזרב 2004 שמצא חן בעיני. את שאלת האיזון יפתור הזמן, ולא נשאר אלא לחכות בסבלנות

רקנאטי רזרב פטיט סירה - זינפנדל 2005

בורדו מעט סגלגל בשוליים, פרי אדום מלווה את האף, גוף בינוני, עגלגל, מרקם חלק ומלטף, מתיקות-פרי מגובה בשלל טאנינים רכים ועדינים, סיום בינוני מביא לידי ביטוי עוד פרי וטאנין מעודן

יין נגיש ונעים, מצליח לאזן את מתיקות הפרי בטאנין מעודן מאוד. לא שגרתי ומעניין. קניתי בקבוק

רקנאטי רזרב קברנה סוביניון 2004 - טעימה מוקדמת

שחור במרכז לסגול בשוליים, באף פרי דחוס, קצת סגור, עץ, רמז לפטריות ופלפל ירוק. גוף בינוני-מלא מציג עוד פרי וטאנין נדיב ורחב. סיום בינוני ויבש, עם עוד פרי. חדרור ארוך בכוס חושף שפע של פרי המחמיא היטב לקשת הטאנינים הטובים

פשוט מצויין. עדיין זקוק ללפחות חצי שנה בבקבוק לדעתי, על מנת לרסן מעט את הטאנין, אבל כבר עכשיו אפשר לחוש ביין עשיר ומורכב, שמשלב טוב בין טאנין, פרי ועץ - בסדר הזה. אחד הק”ס המקומיים הטובים ששתיתי, מחכה שיגיע לחנויות

רקנאטי ספיישל רזרב 2001

שחור במרכז הופך לרובי בשוליים, אף מפתה חושף שלל פירות, נגיעת אלון קלוי ומוקה. גוף מלא ועגול, טקסטורה חלקה ומעודנת, פרי נעים לצד טאנין שכבר אינו חד אבל עדיין בעל נוכחות ומחזיק יפה את האיזון, סיום בינוני ממשיך במגמה הפירותית והעשירה

רקנאטי ספיישל רזרב 2005 - טעימת חבית

שחור הופך לדיו בקצוות, פטל, שזיף, אלון קלוי, קפה, פלפל ירוק. גוף בינוני מלא, פרי ועץ באיזון טוב, טאנין עדיין חד, תבלינים, נגיעה מעט בוסרית-מרירה, סיומת ארוכה, ומתובלת ממשיכה עם הטאנין

מלבד ההזדמנות לטעום שני יינות מצויינים - טעימתם אחד ליד השני מהווה שיעור בהתיישנות יין, ובעקומת הלמידה של היקב. ניתן לשים לב שבבציר 2001 חשים ביותר פרי ובפחות עץ לעומת 2005. היין מבוגר, אבל בהחלט לא עייף, הטאנינים התרככו ואפשרו ליותר פרי לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין עוטפים אותו ומקנים אחיזה וגוף. הבציר החדש מלא חיים, בועט ועדיין לא מרוסן, אבל בהחלט אפשר לראות את הכיוון אליו הוא הולך להגיע - יין עוצמתי, מורכב ומפתה. פתאום 2008 נראית רחוקה מאוד

לסיכום, אני רוצה להמליץ על ביקור ביקב. תיאום טלפוני מראש מאפשר להם להערך טוב יותר. בנוסף ליקב ולאנשים, החנות שם מציעה מחירים טובים, למשל סדרת הרזרב בטווח 60-70 ש”ח (למעט השיראז ב-79), ועוד. הפתיע אותי לטובה הק”ס 2005 מסדרת רקנאטי, שכבר טעמתי. היין מאוזן טוב, יבש אך פירותי, וב-45 ש”ח אני חושב שהוא נותן אחלה תמורה, ומתאים בעיקר לצד מנות בקר כמו איזה סטייק טוב, ואפילו המבורגר עסיסי - ופחות לשתיה בפני עצמו. הק”ס רזרב 2004 לדעתי הולך להתעלות אפילו על 2003 המצויין, ובכלל סדרת הרזרב העתידית מסקרנת מאוד, ושווה לעקוב אחריה

שוב תודה ליקב על האירוח, ושבת שלום לכולם

ויתקין ‘ורוד’ רוזה 2005

וורוד בהיר מאוד, שקוף, אף מפתה עשיר בהדרים ובפריחה, בפה מרגישים קודם כל חמיצות טובה ומרעננת, משולבת בטעמי פרי הדר, מתקתקות קלה שלובה היטב בחמיצות, פריך, סיומת בינונית-קצרה מביאה עוד מהרעננות החמצמצה לחיך

יין קיצי וכיפי, נעים קליל ולטעמי מאוזן. בחמישים שקל יכול להיות שהתמורה נופלת מזו שנותן הרוזה של הרי גליל, אבל בגלל שקשה מאוד להתחרות בהרי גליל בתמחור, אין לי אלא לסכם ולומר שמדובר ביין טוב שנותן תמורה די סבירה. למכירה רק ביקב ובכמה מסעדות