פלטר, בציר חדש

וואלה, כבר שנה הספיקה לטוס מאז הפעם האחרונה בחצר הפלטרים במושב השקט צופית. “אתה רק נכנס למושב ופתאום הכל נכנס להילוך הנכון”, אמרתי לסם שחייך בעודו ממלא כוסות בנוזל זהוב משובח.

מימין לשמאל: ניר, סם וטל פלטר

הגוורץ 2007 (חצי יבש) מתחיל פשוט משגע באף, פרי בשל עם תפוח ירוק מעל הכל, אופי גוורצי עם קצת עשבוניות, גוף בינוני-מלא, מתיקות ופרי, קצת קצר בסוף. לא רע לבציר ראשון, אם כי לטעמי חסר קצת ריכוז שימשיך את הפרי העשיר שמתחיל באף (80 ש”ח).

הסוביניון בלאן 2007 שכבר שיבחתי לא אכזב, והבקבוק שקניתי נעלם תוך דקות היום בארוחת צהריים. נכון לעכשיו זה הסוביניון בלאן הטוב ביותר שטעמתי מ-2007 (60 ש”ח).

בדומה לשנה שעברה, סדרת ה-T Selection המהוללת הייתה רחוקה לדעתי מלהיות מוכנה לשתיה, למרות שהשנה היא נמזגה מדיקנטרים (רידל). הקברנה T-Selection 2006 התחיל מפרי עשיר ולא בשל מידי שלווה בעץ קלוי נדיב, מוצק בפה ובועט עם טאנין מכל הכיוונים, כאשר מאחורי הצעקות האלה מתחבא פרי עשיר ומרוכז, גם בסיום שנמשך דקות ארוכות. מזכיר לי בעוצמה ובטאניות את אלרום 03 שטעמתי בצעירותו. לדעתי אין מה להתקרב אליו בשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

השיראז 2006 T-Selection משחרר משהו שבין שוקולד לקפה לצד הפרי, עם מנטה ופלפל שחור, הפה נפתח בחומציות ערה, הטאנין מרוסן יותר מאשר היין הקודם והפרי מתחבא (לפחות כרגע). יובש טוב בסיום הבינוני.

פטי ורדו 2006 T-Selection פרי אדום, חומציות גבוהה, המרקם נעים, גוף בינוני-מלא, פירותי במידה (דובדבן חמוץ אולי?) עם סיום ארוך וחמצמץ. אפשר למצוא נקודות דמיון עם הפטי ורדו של סוסון ים, בפרט החמיצות הבולטת.

תודה שוב למשפחה החמה והמקסימה על האירוח החם, על החברה ועל היין הטוב. לאור כמות הבקבוקים שעפה שם הם כנראה לא צריכים שאגיד את זה - אבל בכל זאת אאחל להם הצלחה, ובפרט עם הזנים החדשים.

אדום ולבן

שש שעות שינה, עשר שעות עבודה, שעה וחצי אימון. רעב עצבני והעובדה שבבית המקרר ריק הסיטה אותי ממסלולי הביתה דרך הסופר, שם צדה את עיני קופסאת קילו ומשהו בקר טחון טרי אדמדם ומפתה. בקערה הצטרפו אליו:

בצל גדול

חצי צרור פטרוזיליה

עשרה שיני שום

ביצה, מלח, פלפל, כף קמח

הכל קצוץ היטב לגודל גרגר של מלח גס בערך, עוסה לצורת המבורגר שמנמן והופ לטפלון עם חצי טיפת שמן חמניות. רגע לפני הלחמניה שותפתי לארוחה הנידה ראש לחיוב להצעה ליין. בקבוק אדום מייצור ביתי שהיה לי לא שרד ארבע שנים מהבציר - ועברתי בלי להיות מופתע לבקבוק הבא:

תשבי Estate קברנה סוביניון 2004 - הבקבוק שלא מרשים במראהו ממלא את הכוס בנוזל שחור אטום לחלוטין שמראה מעט סגול בשוליים וממלא את החדר בריח טוב. מיצוי טוב של הפרי שמתבטא בריח גרגרי יער, לא מעט עץ שמוסיף וניל ושוליים קלויים, מוצק ומרוכז, הטאנין צעיר ועדיין קצת בועט כל הדרך לסיום ארוך ויבש. קברנה איכותי, עם אופי ועצמה. עדיף לחכות איתו שנה שנתיים. בטווח ה-80 שקל שהוא עולה הוא מתחרה בכבוד בכל קברנה ישראלי אחר.

הערב עם ערן, על מרפסת שמשקיפה למפרץ, לצד חלה מתוקה עם גבינת עזים רכה (פרומעז) - בקבוק של יקב שני אוהב:

פלטר שרדונה 2007 - זהוב חיוור, פירותי-עדין באף עם משהו שמזכיר תפוח צהוב, אולי משמש. גוף בינוני, חמיצות רעננה ועוד פרי. זכרתי את 2006 ואת 2005 כעדינים יותר, אבל עדיין מדובר ביין נחמד, שמראה את האופי של השרדונה שיקבים אוהבים להחביא מתחת לחביות. 55 שקל - אני מעדיף במחיר הזה את הסוביניון בלאן 2007 של היקב.

 

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2004

 

עמק האלה

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש”ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה - משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו - האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר - כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר - 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 - בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש”ח.

שרדונה 2006 - זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי - מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש”ח.

EverRed 2004 - שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש”ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 - סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש”ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 - שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 - אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: “יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי”.

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 - פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 - לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים - הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 - פרי כ”כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר - אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט - כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 - לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות - שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת - אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום - הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות - כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש”ח).

משהו ליד ההמבורגר

יום ארוך. חזרתי הביתה 12 שעות אחרי שיצאתי ממנו, אחרי לא מספיק שעות שינה. עם רעב פוסט-אימון עצבני לא היה זמן וכוח לגורמה, ואת ארוחת ערב הרכיבו זוג המבורגרים קפואים שהיו טובים ממה שציפיתי וסיר פתיתים. הצלחתי לעניין את השותפה לדירה להצטרף  וכך נפתח לו בסופנטניות ותוך כדי האוכל בקבוק.

תבור קברנה סוביניון 2006

הרושם העיקרי מהיין הוא רעננות - סגול ויפה, מריח מפרי נקי וטוב, בפה קליל ודי חמצמץ - מזכיר בזה קיאנטי פשוט, טיפה אלכוהולי בסוף.

לא יין שמציע חוויה בלתי נשכחת - אבל שתינו אותו בדיוק בקונטקסט לו הוא מתאים - על ארוחה מאולתרת ופשוטה של אמצע השבוע, והיה כיף. מבחינת המחיר והמיתוג - שכונת ה-40 שקל ואופי הפרסום מכוונים אותו לצעירים, משהו בסגנון היינות הבסיסיים של הרי גליל. לדעתי הם עדיין לא שם מבחינת האיכות - אבל בכל זאת אני שמח למצוא עוד יין נחמד בטווח המחיר הבסיסי הזה.

יקב בן זמרה

מסתבר שכרם בן זמרה זה לא רק כרם, אלא מושב קטן ופסטורלי. “ענבינו מגיעים מכרם בן זמרה” זה משפט שתראו על יותר מבקבוק אחד של הסדרות הגבוהות של כמה יקבים. הגבעות מסביב, הנוף הירוק, האוויר הקריר והנקי - או קסם אחר - משהו עושה טוב לענבים שם. יוסי אשכנזי, הבעלים של יקב בן זמרה מצטרף לאנשים שהחליטו לעשות בעצמם יין מהענבים שהם מגדלים. כ- 12 דונם יוצרים עשרת אלפים בקבוקים בשנה, והיקב מתרכז בזן אחד ומייצר ממנו שני יינות:

בן זמרה קברנה סוביניון 2006 אדום כהה, באף עץ קלוי, פרי אדום. גוף בינוני, טאנין קצת מחוספס וחד, תבלין ועץ מצטרפים גם לסיום היבש. נחמד אם כי יש בו מן הגסות - לטוב ולרע. אפשר לשתות עכשיו, הייתי מחכה איתו שנה. 80 ש”ח.

בן זמרה קברנה סוביניון רזרב 2006 גם כאן אדום כהה, האף שומר על קו דומה לקודם אם כי דווקא כאן הפרי נמצא לפני העץ, כשברקע קפה ופלפל שחור, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, הטאנין עדין יותר ומשולב טוב וכל זה נסוך על פרי מרוכז ועשיר. אפשר לשתות עכשיו, שנה-שנתיים בבקבוק יוציאו ממנו יותר לדעתי. 125 ש”ח.

יקב מעניין, עם סגנון משלו. לגבי המחירים: אישית הרזרב יקר לי, אבל אם אני מעמיד אותו מול אופציות אחרות מיקבים קטנים בטווח מחיר דומה, הוא לא נופל מהם מבחינת האיכות.

פקק אוסטרלי

עירא מזמין, גיא מארח ושי מארגן. לא נראה לי שיכול לצאת משהו לא מוצלח משילוב כזה, שמועדון הפקק בעל המסורת מתכנס בדירה חמה שישי אחה”צ. לסיכום ולפי סדר החשיבות - אחלה אנשים, חריפים ומצחיקים, אוכל סבבה וכיף. שילוב מעולה של השלושה, ו… אה, גם היו יינות לא רעים.

כמה מילים על היין - לתבשיל הקדירה, לצלעות הטלה, לראשונות ולקינוחים - אני יכול רק לעשות עוול במילים.

Seifried - Old Coach Road Sauvignon Blanc 2006

בהיר מאוד, אף משגע עם הדר, פרי טרופי, עשב עדין, ענבים ירוקים ועוד. חמיצות גבוהה, רענן ונקי, עשוי היטב. אופי של הזן? יש, אופי של האזור? יש, טעים? לא היה פה בקבוק לפני דקה?

יין טוב מאוד, שמבחינת סגנון הייתי ממקם על אמצע הסקאלה בין הבליידן החמצמץ והחד לקלאודי ביי הפירותי מאוד.

מיבאים מנלסון, ניו זילנד: מרש, 89 ש”ח.

Lindemans Cawarra Chardonnay Bin 65 2006

צבע זהוב עמוק ויפה, באף קליה, חמאה וקפה, אולי רמז להדרים ברקע, גם על החיך הרבה יותר עץ מאשר פרי, עם גוף מלא, שמנוני ומתובל. איך אומרים קצרין לבן באוסטרלית?

לא נרשמה התלהבות מסביב לשולחן, וגם לא אצלי. כבר שתיתי שרדונה שהעץ והפרי בו היו מאוזנים - כאן לטעמי הם לא. לחובבי הסגנון בלבד.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 69 ש”ח.

d`Arenberg The Stump Jump GSM 2005

החבילה האוסטרלית הבסיסית של פירות יער עם תיבול, בפה קצת חמצמץ וקל גוף יחסית, אם כי נעים למדי. זכרתי את הבציר הקודם בתור מלא ועשיר יותר, אבל עדיין נשמרת תמורה לא רעה למחיר.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 55 ש”ח (לפני מבצעים).

Kaesler Stonehorse GSM 2005

צבע אדום בוהק מעט שקוף, פרי יער בשל, ריבה ואולי סוכריות פירות. גוף בינוני, הרבה פרי נעים ומתקתק אבל חסר משהו נוסף. בסה”כ יין מאוד נגיש וידידותי, אבל לא מעניין במיוחד לטעמי. פארקר מאוד אהב (92) - אני פחות. בשביל המחיר שלו אני מצפה ליותר.

מייבאים מאוסטרליה: מרש, 119 ש”ח.

Thorn-Clarke Shiraz Shotfire Ridge 2005

שחור-סגול אטום ומדהים, פרי יער, פלפל שחור, קרמל, אולי שוקולד. גוף מלא, נפח טוב, מרוכז, טאנין מקיר לקיר אבל רך ונעים - לא חד, מאוזן בפרי עשיר ומלא עם תבלין במידה טובה, סיום ארוך וטוב. אין מה להגיד - יופי של יין שמאפשר להנות ממנו בלי להתפלסף, אבל גם מציע יותר למי שמתעמק. יותר נהניתי מהבקבוק מאשר מהבציר הקודם הקודם. דירגתי שני בין האדומים של הערב.

מייבאים מבארוסה, אוסטרליה: מרש, 139 ש”ח.

d`Arenberg The Laughing Magpie Shiraz/Viognier 2005

שחור משחור עם שוליים סגולים, פרי יער מחוספס ומשכר, קליה ברקע. גוף מלא, דחוס ועשיר, עם יובש חזק ומיצוי פרי מצויין משולבים היטב, חריפות קלה וסיום ארוך וטעים. השורה האחרונה בדף מכילה מילה אחת: בובה! מצטיין הערב, עשיר, עצמתי ומלא. מעט כבד יותר מהשוטפייר, אבל שומר על האיזון ומנצח בפוטופיניש. באחוזים הבודדים של הויוניה לא ממש הרגשתי.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש”ח.

Penfolds Cabernet Sauvignon Bin 407 2004

כהה מאוד, אף סופר-בשל, כמעט סירופי, גוף מלא, טאנין עצמתי והרבה פרי. היין לא רע בפני עצמו, אבל המרכיבים בחבילה פחות מאוזנים לעומת שני היינות הקודמים.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש”ח.

Dr Loosen Riesling 2006

זהוב חיוור, ריחני ופרחוני, פרי טרופי ורמז מינרלים, בפה מתיקות פירותית גבוהה, גוף בינוני-מלא, ומספיק חמיצות בשביל לאזן. קליל, פירותי וכיפי, מרגיש יותר מתוק מאשר חצי יבש.

מיבאים מגרמניה: האחים שקד.

איך נעלמות חמש שעות כמו חמש דקות? לא ברור, אבל מחכה לפעם הבאה. תודה על ההזמנה ועל החברה - היה תענוג. הדיווח של גיא.

Busy Living

Get busy living - or get busy dying, אמר רד בביצועו הנצחי של מורגן פרימן ב’חומות של תקווה‘. כשקמתי קצת חולה הבוקר החלטתי לבחור באפשרות הראשונה - בעיקר בגלל מה שצפוי בערב. בחירה טובה.

סניף רעננה של דרך היין חזר על הצלחת השנה שעברה בהפנינג יין ישראלי. ארגון מצוין כרגיל, מספיק מים, כוסות ברמה, מספיק מקום ורשימת מציגים טובה. הגעה מוקדמת לפני המסה המשמעותית של האנשים אפשרה להתרשם מהיינות בצורה יותר טובה. מחיר הטעימה של 25 הוא סמלי ביותר, והוחזר כמעט במלואו למי שקנה בקבוק. להלן כמה מילים על כמה יינות מעניינים (מחירים בסוגריים).

סוסון ים פטיט ורדו פלוס 2005

צבע כהה ויפה, בשל באף, קל יחסית עם חמיצות גבוהה בפה. מתובל ובעל החספוס האופייני ליקב, עם יובש טוב גם בסיום (99). חמוץ לי מידי, אולי עוד זמן יעזור (ואולי לא). אני מאמין שבבציר-שניים הקרובים נראה עוד יקבים שמוציאים פטיט ורדו זני, וגם מלבק - זנים שמשמשים בארץ בעיקר כתוספות לבלנדים הבורדולזיים.

דלתון עלמה 2005

צבע מעט בהיר, פרי אדום וקליה, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, יובש מאוד עדין מסתתר מאחורי הפרי, סיום ארוך עם נגיעות תיבול (75). הופתעתי לטובה, יין עדין יחסית ונעים לשתיה.

ברקן קברנה סוביניון אלטיטוד +720 2005

כהה, בשל וריבתי, גוף מלא עם אחלה נפח, עשיר, פירותי, טאנין במידה טובה שמשולב היטב, סיום ארוך (99). יין חורפי, מאוזן ומלא, שאפשר להנות ממנו בפני עצמו או לצד תבשילי קדירה עשירים ובשרים צלויים. יכול לעמוד בכבוד מול הקברנה של ירדן (אולי לא מכל בציר, וכנראה שלא מבחינת יכולת יישון), ועם עליית המחירים אצל השכנים מהרמה - תחרות ראויה בהחלט.

יתיר ויוניה - טעימה מוקדמת

זהוב בהיר, אף עשיר ומעניין - אפשר לזהות קש, פריחה וקשת עשירה של פרי כמו אננס ומלון. גוף מלא יחסית ליין לבן, פותח במתיקות כמעט סירופית ואז מתאפס עם חמיצות שמאזנת ומתעצמת בסיום, שם גם מבליח לרגע משהו מריר. מעניין, עשוי טוב, ואם תג המחיר יהיה סביר - בהחלט מצדיק בדיקה. מלבד הטאצ’ המריר בסיום לא מורגשת שום השפעה של עץ, אם בכלל הייתה כזו.

פלטר סוביניון בלאן 2007

שקוף כמעט חסר צבע, והאף מטורף: תפוח צהוב, ענבים ירוקים - מה לא. אפשר להריח ולהריח - ולשכוח שיש עוד משהו לעשות עם היין. אפילו הזכיר לי במשהו את הקלאודי ביי הניו-זילנדי המעולה. חמצמץ ופירותי בפה עם סיום בינוני (65). אמנם האף מעט יותר מוצלח מהפה לטעמי, אבל מדובר באחד הלבנים הישראליים המעניינים שטעמתי.

זוג יינות בשישי

התחלתי את היום בצהריים בדרך היין, שם הצטיידתי בזוג יינות לבית של ההורים. בדרך החוצה עצרתי בעמדת הטעימה של כרמל, שכללה שלושה יינות איכותיים: קברנה זרעית מסדרת כרם, מודל 2006 של הסוביניון בלאן כרם רמת ערד וקברנה סוביניון 2005 מהסדרה האזורית.

היין מרגיש צעיר, וכשאני אומר על קברנה צעיר אפשר להתבלבל ולחשוב שאני מדבר על פצצת עץ וטאנין כמו האלרום בצעירותו - וזה בדיוק ההיפך מהכוונה. צבע אדום בהיר ומעט שקוף, ריחני ומלא פרי עם נגיעות של וניל, קל יחסית בפה, פירותי ומתקתק אבל מאוזן בחמיצות עדינה ויובש קל, והטעם נשאר בפה לאורך זמן.

יין שכיף לשתות, נעים וקצת חנפן. מבחינת מיתוג, מחיר וסגנון - מכוון אל עבר הגמלא, אם כי בגמלא יש יותר עץ ותיבול - ופחות חנפנות. מלבד הנקודה הזו, מרענן להתקל בקברנה מרענן. אמנם אני אוהב לשתות קברנה בעל גוף עם אוכל מתאים, במיוחד בחורף - אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות אותו אחרת. אין כמעט יקב, מכל גודל, שאינו מחזיק בראש הפורטפוליו קברנה כבד ומיושן. האזורית, אם כך, מציג אלטרנטיבה מעניינת שחורגת מהסגנון המקובל. אם אני לא טועה זה היין היקר ביותר בסדרה האזורית, אבל את המחיר של 75 ש”ח החליפו בדרך היין ל-2 ב-110 למשך חודש ינואר - אחלה מבצע. אני מוצא יותר ויותר עניין בסדרה האזורית, בפרט הפטיט סירה והקריניאן - נמשיך לעקוב.

אחרי ההצלחה האחרונה עם הקברנה של רקנאטי קניתי בקבוק של השיראז, שככל הנראה לא אוחסן כמו שצריך ולא היה מוצלח. היום המשכתי באותה סדרה

רקנאטי מרלו 2006

ריח נעים של פרי אדום בשל, ריבה, מאופק מעט, גוף בינוני מלא, יובש במידה, פרי במידה, סיום נעים ופירותי.

הכל במקום, יש איזון, אופי זני, ונוטה יותר לאלגנטי מאשר לבומבסטי - בהתאם לסגנון של היקב. אחרי שזה נאמר, אני גם מוסיף שהוא לא כ”כ מעניין. זה יין טוב, אבל הקברנה מאותה סדרה פשוט הרבה יותר מוצלח. 50 ש”ח.

פינת הצרכנות: עדיין לא פתחתי את הבקבוק שקניתי, אבל אני יודע ש-54 ש”ח ל-Ever Red של עמק האלה זה מחיר מציאה. איפה? היין והסיגר בחיפה, שכל פעם מפתיעה אותי מחדש במחירים האטרקטיביים.

סוף שבוע נעים!

שישי חורפי

הפוסט לא קיבל את שמו בגלל סערות שדפקו על החלונות, או על טמפרטורות מקפיאות. החורפיות בשישי הזה הגיעה מתפריט האוכל והיין. חודשי חום ארוכים אני מחכה לפתוח איזה בקבוק אדום לצד תבשיל קדירה, וסוף סוף התאפשר.

האורחים הביאו איתם מגש שפרדס פאי, ואצלנו לאחר פתיחה של מיני סנדוויצ’ים בשריים עברנו לקדירה של כתף בקר וירקות שורש שהתבשלה כשעתיים והוגשה על מצע אורז פשוט. כשהתחלתי לבשל פתחתי את היין שינשום ומזגתי לי מעט. טעימה קצרה הספיקה על מנת שאשקה את נתחי הבשר האדמדם בחצי כוס, שיכנס לסיר במצב רוח מרומם.

רקנאטי קברנה סוביניון 2006

 צבע שחור ואטום, סגול יפה בשוליים, הפרי הנעים באף מזכיר בעיקר שזיף, ולצידו , פלפל שחור ועץ נדיב, ממנו עולה קשת תבלינים מיוחדת - סימן ההיכר של היינן. גוף בינוני מלא, יובש טוב עם טאנין כמעט מתוק, לצידו פרי ותיבול ער, סיום נעים באותה מגמה.

לא איזה רזרב נוצץ, ירדן עטור שבחים או בוטיק אופנתי - אבל יין עשיר ומהנה, שאחרי עליית מחירים נושק מלמטה לחמישים ש”ח (לפני הנחות) ועדיין נותן תמורה יפה למחיר. למעשה, עכשיו שאני חושב על זה, יש אפילו איזה נקודה או שתיים בהן הוא מזכיר את הספשל רזרב 2003. יופי של יין להתאים למנות בקר ותבשילים עשירים. שורה תחתונה: לקנות עוד.

         

לקינוח, לצד שוקולד מריר -

Sandeman Medium Dry Sherry

צבע חום בהיר, בין יין לבן מחומצן לויסקי, באף משמשים מיובשים, אפרסק ועוד פרי. מעט סמיך בפה, הפרי המתוק נוכח אבל מרוסן היטב ע”י חמיצות ערה ומרעננת, אלכוהולי לרגע (15%). טעים וממלא את הפה.

קינוח נחמד ומעניין, שמצליח לא להיות מתוק מידי. ההתאמה לשוקולד לא הייתה מוצלחת במיוחד, ועדיף לדעתי להגיש עם פירות טריים.

יריד יינות ישראל ה-11

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות - לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות - למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה”ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן - האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן - רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל - יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה - זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ’ המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע”י השפעה עדינה של עץ - לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש”ח הופך את שני היינות לנגישים יותר - ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) - פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא ‘הר חרמון’ (וד”ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים - יופי של מרלו.

 

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש”ח ל-500 מ”ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות - מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

קברנה ברמה

מבחינתי גולת הכותרת של היום אצל איש הענבים. ארבעת יינות הקברנה, האיכותיים והמדוברים ביותר של יקבי רמת הגולן. רשמים לפי סדר טעימתם:

ירדן קברנה סוביניון 2004 - שחור-ארגמן, פרי אדום, דובדבנים, ירקרקות ועשבי תיבול. גוף בינוני, פרי טוב ודחוס, טאנין רחב ודומיננטי מתחיל להשתלב עם נגיעות מתובלות, סיום בינוני ויבש. היין סגור אבל מראה פוטנציאל לדעתי, לחכות שנה שנתיים ולבדוק שוב.

ירדן קברנה סוביניון 2003 - שחור-ארגמן, פרי בשל, שופע ונדיב, ריבה, עץ קלוי ורמז שוקולד. גוף בינוני מלא, פותח בפרי מתוק. איפה הטאנין? כמה שניות בפה מרים את ראשו ומשתלב נהדר, מוסיף תיבול, נפח ואיזון לפרי העשיר. מתפתח בפה ומהנה לשתיה. סיום בינוני פירותי עם עוד יובש.

drinking beautifully! כמו שאומרים בלעז, מלבד האיזון ושאר המילים הגדולות - פשוט יין טעים. להכין קדירת בקר, רוסטביף צלוי או פילה עסיסי, להוסיף גם כוס יין לבישול, לחדרר שעה-שעתיים ולהנות. אומרים שהיין יכול להרוויח מיישון נוסף, אבל הוא ממש מהנה גם עכשיו. מי שעדיין אין לו ויכול להרשות לעצמו - קניה טובה. 99 ש”ח.

ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום 2003 - צבע ארגמן עמוק ויפה, פירות יער - אוכמניות ופטל, פלפל שחור, הרבה חבית קלויה. גוף בינוני מלא, מרקם חלק ונעים. גם כאן נפתח בפרי מתקתק, עובר לתבלין חריף והרבה טאנין עם נגיעה מרירה-בוסרית עדינה. סיום ארוך ומתובל. יותר מוכן לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין לא להתקרב בשנתיים הקרובות.

ירדן קצרין אדום 2003 - שחור אטום לחלוטין עם ארגמן בשוליים, שזיף, דובדבן, ריבה, קפה והקליה. גוף מלא ודחוס מביא לחיך פצצה של טאנין, הפרי מתחבא מאחוריו ברקע עם הרבה עץ מתובל. סיומת יבשה וטאנית שנמשכת ונמשכת ולא מוכנה לעזוב את הפה. מרגישים את היובש על השיניים דקות ארוכות אחרי הלגימה. בניגוד למקצוענים שטעמו וכתבו, אני לא מספיק מנוסה בשביל לאמוד את הפוטנציאל שלו ואת חלון השתיה, ואין לי מושג מה יוליד העובר הטאני הזה. לא נראה לי שיש מה להתקרב אליו בשלוש-ארבע השנים הקרובות, אם לא יותר.

מנצח הסדרה, והטעימה כולה, לטעמי - ירדן ק”ס 2003. השתפר ונפתח מאז הטעימה הקודמת, לפני שבעה חודשים. יכול להיות שעוד כמה שנים האלרום והקצרין יצחקו עליו, אבל הוא עדיין יהיה יין מצוין ובמחיר הגיוני.

גיחה לצפון

שלושה זוגות ליום ורבע של טבע וניקוי ראש, והפלאפון מושאר בדירה. הגענו בערב ולצד ארוחה זריזה ופשוטה והוצאנו חומר למחשבה: פתחנו בבקבוק שיש המחשיבים אותו שגרתי, אבל בדיוק לפני כמה ימים תפסתי את עצמי שבכלל לא טעמתי את הבציר האחרון שלו:

רמת הגולן, גמלא קברנה סוביניון 2004

אדום רובי עם מעט שקיפות, באף פיצוץ של פירות יער, חבית, פלפל, ועוד פרי. גוף בינוני, יובש ופירותיות תפורים זה לצד זה, הרבה טאנין ער אבל לא שתלטן מלווה את החוויה ומוסיף יובש נעים ותבלינים. סיום בינוני ארוך, יבש ופירותי.

להגיד על יין של רמת הגולן שהוא עשוי טוב זה מיותר. מלבד זה, הוא גם כיפי, מתאים כמעט לכל אוכל, ולדעתי לא יאכזב מי ששותה יין, ולא ירתיע מי שלא שותה יין בד”כ. במחיר טוב-עד-ממוצע של כ-65 ש”ח - אחלה תמורה למחיר. לא ליפול למחירי סופרים שמתקרבים גם ל-85 ש”ח. פינת הסקרנות: להעמיד בטעימה עיוורת את הגמלא 04 עם גולן 05 ועם ירדן 03. לטעמי מוכן לשתיה אבל ישתפר בשנה-שנתיים הבאות.

לקינוח נפתח בקבוק דלתון רוזה 2006, שהיה מצוין כמו בפעם שעברה. לא לשכוח לקרר היטב לפני ההגשה.

נ.ב., הטיול כלל מסלול קצר ויפה בעין תינה (לא רחוק מגונן), ואני מנחש שזה מקור שם היצרן Ein Teina המעניין.