סירה ושיראז

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה - ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם - תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה - אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה - אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש”ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש”ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש”ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש”ח.

Saint-Joseph “לה רושה” 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה - אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש”ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד - גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d’Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש”ח, שווה.

d’Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה - סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש”ח.

 לסיכום - אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

סיכום 2007 בדרך היין - צומת סביון

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה”כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש”ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש”ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק - למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ”ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש”ח לפני החזרים והנחות) - ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי - אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס - פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)

סומלייה 2007

יש משהו לא הוגן בארגון אחד האירועים המדוברים בתחום היין בארץ. הכל יכול לדפוק כמו שעון, אבל משהו אחד קטן לא יהיה כשורה, כמו חוסר בסדרנים, תור בכניסה וכו’ - ועל זה כולם ידברו בשבוע שאחרי.

בסומלייה 2007 שאורגנה ע”י סטודיו בן עמי, לא הייתה בעיה כזו - פשוט כי הכל תקתק.

מעניין לא פחות מהיינות עצמם, היה להתקל בכל אנשי התעשיה במקום אחד, ייננים ויבואנים, עיתונאים ואנשים מקצוע אחרים. חברת הכרם, שמלבד מגוון היבוא המרשים שלה גם משווקת את יקבי גלאי ו-ויתקין שלטה בתצוגה, עם שולחן באורך שלא נגמר שכלל יינות לתצוגה, שרובם (אך בניגוד לשנה שעברה, לא כולם) הוצעו לטעימה. מהעבר השני של החלל הציגה החברה הסקוטית את המבחר המיובא שלה, לצד דוכן ליקב דלתון שהיא משווקת. לצידן עמדו בנחת יבואני הבוטיק הקטנים, בניהם ניתן היה למצוא את מרש (אוסטרליה), הדוש (איטליה), מינוקל (צרפת) ועוד. כמובן שהיקבים הישראליים לא פיגרו מאחור ואפשר היה למצוא ביתן כמעט לכל יקב ששמעתי (ולא שמעתי) עליו.

בניגוד לאירועים המוניים, כאן לא תמצאו צפיפות או עומס. הכל באווירה נינוחה, כשאנשי שיווק ממולחים צדים במיומנות לקוחות חדשים ומכירים להם את היינות שלהם. להפתעתי טווח הגילאים שבין עשרים לשלושים שלט בנוף האורחים, עם ייצוג מכובד לברמנים וברמניות, מנהלי ברים, מסעדנים ועוד - קהל צעיר ויפה.

        

אוסיף כמה יינות מעניינים שטעמתי. בניגוד להרגלי אני לא מציין מחירים משום שהמחירים שהוצגו ביריד הם מחירים סיטונאים (את רוב המחירים אפשר למצוא באיטרנט או בשיחת טלפון ליבואנים).

Coteaux du Tricastin, Domaine de Grangeneuve 2005

הלבן הזה מגיע מעמק הרון שבצרפת, ועשוי מזן הויוניה שהפך אופנתי אצלנו בשנים האחרונות. ליין צבע זהוב חיוור, ובאף הוא מגלה עדינות עם מינרלים ושכבה מפתה של פרי לבן ופרחים. גוף בינוני-מלא, חמיצות מקדימה ומאחוריה מינרלים ופרי, עוד חמיצות מתווספת גם לסיום הבינוני. יין נחמד ומעניין, אם כי לטעמי בגלל החמיצות הגבוהה עדיף לשתות אותו עם אוכל, כמו למשל צלוי עוף או דגים מתובלים (יבוא: מינוקל).

Francesco Rinaldi & Figli, Barbera d`Alba 2005

האף שופע פרי יער רענן, עם פריחה וברקע קליה עדינה. גוף בינוני-קל וחמיצות שנותנת את הטון, לצידה פרי עדין עם נגיעה של תיבול, ממשיכים לסיום בינוני. מתאים לאוהבי הסגנון הקליל והחמצמץ (יבוא: הדוש).

 Cascina Orsolina, Barbera d`Asti Superiore 2003

צבע שחור אטום הופך לארגמן בשוליים, פצצת פרי יער עשיר פוגשת את האף עוד לפני שהוא מתקרב לכוס, משם ממשיכים וניל, נגיעות של ריבה, ועץ קלוי ונעים. גוף בינוני-מלא ממשיך בפרי עשיר ומלטף, מאוזן בחומציות אסרטיבית וטובה עם קצת חבית. סיום בינוני ופירותי. יין בשל, עצמתי ועשוי טוב - אחד המוצלחים שטעמתי באירוע (יבוא: הדוש).

Cims de Porrera, Solanes Priorato 2003

צבע אדום בהיר יחסית שמתקרב לחום בשוליים, באף פרי  בשל, אלכוהול ואדמה טחובה. גוף בינוני מלא עם נגיעה מתקתקה, תבלינים אוריינטליים, ופרי עדין שמלווה עד לסיום הבינוני. יין בעל אופי (יבוא: הכרם).

Baron de Ona, Rioja Reserva 1998

אדום שקוף למדי עם חום בשוליים, שמעיד על גילו של היין, באף - ריוחה מבוגר, מגלה פרי אדום וחבית, עם רמיזות של וניל ואדמה. גוף בינוני-מלא עם חמיצות ערה והפרי שמגלה סימני עייפות, ממשיך לסיום בינוני. ריוחה טוב, שלא ירוויח מיישון נוסף. מי שמחזיק בקבוק - זה הזמן לשתות (יבוא: הכרם).

אבידן Blend de Noirs, מרלו-קברנה-שיראז 2006

כבר זמן מה אני סקרן לטעום מיינות היקב המשפחתי הזה, ובנתיים הפך הבלנד דה נואר מיין לסדרה בת שלושה יינות. בחרתי לטעום את זה בעל הרכב הזנים שדומה לבציר הקודם. הצבע אדום-רובי שקוף למחצה, עם פרי בשל, עשב וקפה, רמז לוניל ברקע. גוף בינוני פותח בחמיצות טובה, וקצת חבית ותבלינים. תמורת 75 ש”ח תקבלו יין נחמד ששווה לטעום.

בעודי עומד ליד הדוכן של וילה וילהלמה ומדבר עם מוטי ועמרם - בעלי היקב, מוטי שם לב שאני מגניב מבט לשעון כל כמה דקות. לשאלתו מה בוער עניתי שעוד כמה דקות רמת הגולן פותחים דאבל מגנום של קצרין 2000. ‘חכה שניה’, אמר בחיוך, לקח כוס נקיה ומזג מדוקברנה 2004, גאוות היקב. ‘קח את הכוס איתך ותחזור להגיד לי איך הוא היה ליד הקצרין’.

יקבי רמת הגולן, קצרין 2000

הנוזל השחור-אטום הופך אדום מלא בקצות הכוס, עם ריחות פירות יער, עץ קלוי, ורמז למנטה. גוף מלא עם הרבה טאנין שכבר הספיק להתרכך לעומת 2003, מתובל מאוד ושוב נוכחות עץ קלוי, פרי דחוס ומרוכז שעדיין לא השתלב. היין עדיין צעיר ואין טעם לפתוח אותו בשנים הקרובות. אמנם בבקבוק דאבל-מגנום היישון מתרחש בצורה איטית בהרבה, אבל אני מאמין שגם עם בקבוק רגיל עדיף להתאפק עוד כמה שנים לפני שפותחים.

במקביל טעמתי גם את המדוקברנה 2004 שהיה מוצלח כמו בטעימה הקודמת (ואני מצטט):

רובי עמוק, באף פרי יער, נגיעה של עץ ומשהו עשבוני. גוף בינוני, מרקם נעים ורך, קשת טאנין רחבה מולה עומד פרי, עץ ותבלין. סיום ארוך עם עוד טאנינים ועץ. אלגנטי, מאוזן טוב ומהנה לשתיה. לא עוד יין עולם חדש צעיר, מוחצן ומפוצץ פרי - אלא מדבר בשקט, ואומר דברים שנעים לשמוע.

הביטחון העצמי של מוטי היה מוצדק. לשתיה כיום, המדוקברנה יותר נעים ונותן יותר. הקצרין מאידך, שעוד סגור וביישן, מחזיק רקורד של אחים גדולים עם כושר יישון מוכח של לפחות עשור, ולגבי המדוקברנה… לא נותר אלא לחכות ולראות.

לסיכום, לא נותר לי אלא לשבח שוב את סטודיו בן עמי על ארגון יוצא מן הכלל, ולחכות לשנה הבאה…

אוכל, מזח ויין

לסיכום הביקור בלונדון הוזמנו ע”י המארחים למסעדת Ransome’s Dock, הממוקמת על מזח תעלה פנימית המסתעפת מהתמזה, לא רחוק מגשר אלברט בצ’לסי. בניגוד למסעדות מודרניות ומצוחצחות, מדובר במקום שקיים עשור וחצי, מה שבעיני מסמן על איכות ולא על אופנה חולפת. מה שמייחד את המקום ומצדיק פוסט הוא רשימת היינות (PDF), שנבנתה לדברי האתר על מנת לייצג בצורה הטובה ביותר את האזורים והזנים מהם מגיעים היינות.

האוכל במקום מקושט ומעוצב (מבלי להיות מיניאטורי) ועשוי ממרכיבים טריים וכולל שילובים מעניינים. תפריט היין כולל הכל מהכל (טוב, ישראל עדיין לא שם), ורק תפריט חצאי הבקבוקים יכול להרכיב תפריט יין ממוצע. כאפרטיף התחלנו בצרפת, בצאתנו למסע בעולם:

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny 2005

זהוב חיוור, פותח בקליפת לימון ורמז לאשכולית עם אלון קלוי עדין, לגוף הקל-בינוני מצטרפת גם מינרליות אופיינית לזן, עם חמיצות רכה מאוד שממשיכה לסיום קצר-בינוני. יין רך ומעודן מאוד, נגיש ונעים. להתאים כאפרטיף או לצד מנות פתיחה עם תיבול מאוד עדין (חצי בקבוק).

Ridge Geyserville 2004

אדום אטום ומלא, פצצה של פרי בשל עם פטל דובדבן ושזיף בראש, פלפל לבן, וניל ומעט קליה. גוף די מלא, עוד פרי בשל וטאנין במידה טובה, תבלין עדין וסיום שממשיך וממשיך. פצצת הפרי מסונומה, קליפורניה מורכבת מ-75% זינפנדל, (השאר קריניאן ומעט פטיט סירה), שומרת על איזון טוב תוך הפגנת עוצמה. יין מוחצן ומהנה (חצי בקבוק).

Viñã Tabalí, Late Harvest Muscat 2005

מוסקט קינוח צ’ילאני, עם אף טיפוסי של ענבים ירוקים צימוקים ופריחה, גוף מלא, סמיך, עם חמיצות שנותנת איזון טוב למתיקות הפירותית וסיום שלא נגמר. טעים וטוב (הוגש בכוס).

שבעים, מרוצים ומבושמים קלות חתמנו את הטיול בחיוך גדול.

בורדו - בארוסה - הרי ירושלים

 הפעם בלי ארוחות רציניות, ארבע חובבות וחובבי יין מסביב לשולחן עם כוסות, לחמים טריים, שמן זית וכמה גבינות עדינות שלא יפריעו ליינות לדבר. והיה להם מה לומר…

התחלנו בבקבוק שלא האמנתי ששרד שנתיים במחסן אצל ההורים שלי. קיבלתי אותו במתנה בצרפת ונאמר לי לחכות איתו עד 2008. ההמלצה כמובן לא הביאה בחשבון את מזה”א הישראלי, ובנתיים הוא נזנח ונשכח.

Bordeaux, Chateau Haut Gantelais 2003

האף התחיל בסדר, עם פרי אדום מאופק וקצת עץ, אבל כאן זה נגמר. בפה אפשר להרגיש שרידים של פרי לצד חמיצות שמטביעה את כל השאר. אחרי שעה בבקבוק הוא היה מחומצן לגמרי והפיץ ריח לא נעים. חבל. יש לי עוד בקבוק שייפתח בקרוב.

במעבר חד מאוד ממעמקי העולם הישן, פתחנו בקבוק אחר, שערן הביא

Thorn Clarke, Shotfire Ridge Shiraz 2004

צבע ממש שחור ואטום, בשוליים אפשר להבחין במעט סגול-בורדו. האף התחיל סגור לחלוטין, עם שוקולד מובהק, והמשיך אחרי זמן בכוס לפירות יער, מעט חבית וקפה, ולאחר עוד זמן גם קרמל הצטרף לחגיגה. גוף מלא ומרוכז שצריך זמן עד שהוא נותן לפרי הסמיך להרים את ראשו, לצידו טאנין רך וממשיך עד לסיום הארוך עם עוד פרי ושוקולד.

יין עצמתי, דחוס ומרוכז. מעניין יהיה לחזור אליו עוד שנה-שנתיים. היין מגיע אלינו מעמק בארוסה האוסטרלי ע”י Mersch, שמציעים את בציר 2005 במחיר 135 ש”ח לבקבוק. פרטים מאתר היקב. התחנה הבאה הייתה הימור בטוח מבחינתי

כרמי יוסף, ברבדו מרלו 2004

מרלו עם פיצול אישיות לקברנה, ואני מתכוון לזה בצורה טובה. באף לצד הריבתיות האופיינית והפרי מתגנב לו גם פלפל ירוק שממשיך לחיך. מתחיל במתיקות פירותית מרלואית אופיינית, ובאחורי החיך פתאום מפתיע ביובש ניכר וטאנינים ערים. שני סגנונות שונים בלגימה אחת - לטעמי שילוב מוצלח מאוד שגורם לפה לבקש את הלגימה הבאה. הבקבוקים האחרונים מהמרלו והק”ס נמכרים בספיישל רזרב ב-89 ש”ח (במקום 120 ש”ח), לדעתי מחיר משתלם ביותר.