יש בריזה ולמלך קר

הרבה מילים נשפכו בהרבה מקומות, על הרבה וודקה. התכנסנו בבית המשקאות של נפתלי, 12 איש באמצע שנות העשרים לדגום את חלקן. הפתעת האירוע מבחינתי הייתה ההשקעה של המשווקים - ששלחו בקבוקים, בקבוקונים, DVDs קוקטיילים של בוקשסטר - וגם הגיעו בעצמם למזוג את הוודקות שלהם.

 

מסקנות כלליות - כן, חלק מהוודקות יותר חלקות מאשר הסטנדרטיות (סמירנוף/פינלנדיה), וחלקן - גם היקרות ביותר - פשוט לא, והייתי סקרן לראות אותן מתומודדות על עיוור עם נמירוף או משהו דומה. דווקא הזולה בחבורה - קטל וואן (120 ש”ח) הייתה בין המועדפות עלי. לסיכום הרשמים הפשטניים בסוף הפוסט - המצטיינות לפי הסדר היו בעיני: ויברובה סינגל אסטייט, אבולושן וקטל וואן. ה-P.I.N.K שכבר הזכרתי התבלטה והייתה שונה ומעניינת.

בקיצור ולעניין - לדעתי המלך עירום. וודקות ב-120 ש”ח עוקפות בהליכה וודקות ב-500 ש”ח. כל מותג מנסה לבדל את עצמו עם סיפורים על שבע-מאות זיקוקים על אבני חן, פנינים, עור קרנף אסייתי וזנב טיגריס סיבירי על הבקבוק. אני מצטט במדויק את מנהל מותג גריי-גוס שאמר: “המחיר נובע מהצורך שלנו לקנות משהו יוקרתי”. לא מאוד שונה מיין - בשביל לקבל איכות גבוהה צריך להשקיע כסף בייצור - אבל זה גם לא מפריע לגבות סכומים מגוחכים וללא כל פרופורציה לאיכות. ולא חסר מי שמוכן לשלם - הידד למותג! יחי בקבוק הקריסטל היפה! שוב בהקבלה ליין, גם כאן אפשר לראות יצרנים שמצליחים לרסן את החמדנות וגובים מחירים סבירים על איכות שלא מביישת את רמת המחירים הגבוהה ביותר.

מימין לשמאל: פראבדה, Level, ויברובה סינגל אסטייט, בלוודיר, אולד תומאס, טראמפ

לסיום - התרשמויות קצרות מהוודקות. המחירים מתוך האתר של בית המשקאות של נפתלי.

1. Old Thomas (אסטוניה, שיווק: Oversea) - טיפה תרופתי באף, אולי רמז של עישון, חלקה יחסית, קצת שורפת בסוף.
2. גריי גוס (צרפת, שיווק: אקרמן) - כמעט חסרת ריח, טיפה אלכוהולית, גוף בינוני, קצת חריפה אבל חלקה בגרון (285).
3. ואן גוך (הולנד, שיווק: סגל/טמפו) - שומנית, ניטרלית באף, צריבה קלה בסוף (220).
4. פ.י.נ.ק. (הולנד, שיווק: ל. ספיריטס) - שומנית, חריפה, מעניינת, יורדת בסדר (255).
5. קטל וואן (הולנד, שיווק: צרפת-ישראל) - חלקה, ניטרלית, טובה (122).
6. בלוודיר (פולין, שיווק: י.ד. עסקים) - חלקה מאוד, ניטרלית ונקיה, טיפה חריפות בפיניש (320).
7. ויברובה סינגל אסטייט (פולין, שיווק: החברה הסקוטית) - חלקה כמו מים, הכי קלה שטעמנו, הכי ניטרלית (280).
8. אבולושן (פולין, שיווק: בלו סיזן אינטרנשיונל) - אלכוהולית באף, חלקה מאוד בפה, סיום חלק מאוד (240).
9. רוברטו קוואלי (איטליה, שיווק: קשמש) - ניטרלית באף, שומניות קלה, בסיום טעם פלסטי תרופתי שמזכיר השתכרויות נעורים מוודקה גולד. ב-550 שקל תקבלו את הבקבוק הכי יפה - דוגמנית יפה וחלולה.
10. סטוליצ’יניה עלית (רוסיה, שיווק: החברה הסקוטית) - ניטרלית, עדינה מאוד בחיך, הכל היה טוב עד שהגיע בפיניש טעם לוואי שמזכיר פלסטיק חדש (360).
11. פראבדה (רוסיה, שיווק: י.ד. עסקים) - חמוצה, חדה, קצת חריפה, תרופתית בסוף (150).

האירוח היה חברותי ונעים, אבל בכל זאת נקודה שיש לציין בהקשר הטעימה - ואני מקווה שהיא תיפתר בעתיד: לא יתכן שמציגים את זה בתור טעימה מקצועית ומעל הכל מרחפת צחנת סיגריות. לדעתי אם בארוחות של מועדון הויסקי מצליחים לשמור את האווירה ללא עשן אין סיבה שגם באירוע כזה לא יהיה כך. בלי קשר לסלידה שלי מהריח ולהיבטים הבריאותיים - אי אפשר לטעום ככה כמו שצריך.

 

אספרסו הולנדי

הדבר הכי טעים שיצא מטעימת וודקות הפרמיום לדעתי, היא הוודקה שדובר בה רבות בחודשים האחרונים - וואן גוך דאבל אספרסו. יש דיון ופלספנות שלמה האם זה וודקה או ליקר - אבל מה זה חשוב?

צבע חום כהה, ריח של קפה שממלא את הסביבה, טעם אמיתי של קפה, הזכיר לי גלידת קפה איכותית ואולי משהו קרמלי, לא מתוק כמו שציפיתי ולמרות שמעט סוכר נוכח - המרירות של הקפה נשמרת וזו תעודת בגרות למשקה לדעתי.

בלי להתפלסף - פשוט דרינק טעים, ו-35 אחוזי האלכוהול לא מורגשים (ככה זה כשהבסיס האלכוהולי איכותי). יכול לעבוד מעולה בקוקטיילים, או כדג’סטיף עם קוביית קרח. המחיר לא זול - 220 ש”ח בארץ, 47$ בדיוטי פרי. אבל לליקר איכותי - אני לא חושב שמדובר בהגזמה.

רימון שיכור - קוקטייל פשוט

אלתור זריז שהכנתי אמש יצא לטעמי לא רע, אני רושם מתכון בין השאר כדי לזכור מה עשיתי. כשאני כותב ‘מנה’ אני מתכוון בערך לצ’ייסר, או 30 מ”ל. אפשר למשל לעשות קוקטייל כזה בקערה ואז מנה היא למשל 700 מ”ל (בקבוק וודקה ממוצע), או כל ואריאציה אחרת. כמובן שעדיף לא ללכת לפי המנות שאני כותב אלא לעשות לפי הטעם, ולשחק עם המרכיבים כדי לקבל תוצאה יותר מתוקה, אלכוהולית, או חמוצה - לפי טעמכם. בסוגרים אני כותב את שם המותג שהשתמשתי בו למי שזה מעניין אותו.

בכוס לואובול (כוס ויסקי) עם קוביות קרח:

שתי מנות וודקה (קטל וואן, פינלנדיה תתאים יופי), מנה שנאפס אפרסק (בוולנד), שתי מנות מיץ רימונים טבעי (פריגת) ומנה סודה. לזרוק פנימה קליפת לימון מסולסלת לקישוט ולנגיעה קטנה של מרירות.

אפשר להשתמש בקרח גרוס, אבל אז הייתי ממליץ לוותר על הסודה. אפשר גם לזרוק פנימה גרעיני רימון. מישהו עוזר לי להמציא שם…?

Vodka, connecting people

רציתי לקרוא לפוסט ‘וודקה ועיתונות רצינית’, אבל זה עלול להשמע ציני ודווקא הפעם לא זו הכוונה. לעתים כשאני קורא כתבות על אלכוהול בעיתונות היומית אני מצקצק בלשון על החובבנות. הפעם עושים במעריב יופי של עבודה, וגבי בר חיים כותב ב-NRG כתבה בשם “יאללה, כולה וודקה”. כתוב יפה, ותשומת לב לפרטים קטנים וחשובים. קישור לכתבה.

עוד מימיו הראשונים של הבלוג הזה תמהתי על העדפת מותגי המגה-אולטרה-פרמיום, ועדיין עקב היותי סטודנט עם מעט רקע מדעי, אני תמה מידי פעם על שיטות הזיקוק והסינון שממתגים כסמל לאיכות הוודקה (קריסטלים קפואים? ירכי בתולות שוודיות טהורות?). הכתבה דנה באספקטים תרבותיים, שיווקים, מיתוגיים של הוודקה, ומפרטת את פורמט הטעימה והטועמים. לא הייתי יכול לחשוב על צורה רצינית יותר לעשות את זה.

בשורה התחתונה תוצאות הטעימה, לדעתי כמובן, מוכיחות שוב שהמלך ערום. במקום הראשון פינלנדיה, משאירה אבק לגריי גוס שעולה בערך פי שש ממנה במקום הרביעי. אמנם ארבעת המקומות הבאים שמורים לוודקות היקרות, וגם הופתעתי ממיקום אבסולוט מעל סמירנוף וסטולי, אבל לדעתי הנקודה הובהרה.

רק שתי הערות קטנות לכתוב: תמוה שפסקה אחת מציגים את אילן אביצור מהכרם בתור היבואן של אבסולוט, ובפסקה הבאה נותנים לו בלי הפרעה או תיקון להגדיר אותה בתור פרמיום - דרגה מעל מה שהוא מגדיר כסנטדרט עם פינלנדיה, סמירנוף וסטולי. דווקא לעניות דעתי, וגם ממה שאני קורא ברשת, רוב העוסקים בתחום מעדיפים נחרצות את שלושתן על פני האבסולוט. ההערה השניה נוגעת למחירים, ובעיקר מחיר בקבוק פינלנדיה שעומד על 55-60 ש”ח בחנויות ובסופרמרקטים, ולא 75 ככתוב בכתבה. מקווה להמשיך לראות כתבות ברמה כזו.

קוקטיילי קערה (aka פונץ’)

אחלה של דרך להשקות אורחים במסיבות זה קוקטיילי קערה, המכונים לרוב פונץ’. למה בעצם?

זה מתוק וטעים לכולם, גם לאלו שלא רגילים לשתות. ההכנה פשוטה, אפשר להכין כמות ולהנות מהמסיבה. גם מי שאין בכיסו לפנק את האורחים ביינות איכות או משקאות אחרים, יוכל לספק משקה טעים ועם מרכיבים באיכות טובה, בלי לקרוע שום כיס. כמה רעיונות שעשיתי הערב.

‘קוקטייל פירות’ - על קרח בקערה בקבוק וודקה (700 מ”ל), קרטון ליטר פריגת טבעי, ליטר ומשהו משקה מוגז. כל זה על ענבים מעוכים, גבעולי נענע, פרוסות דקות של שזיפים, לימונים ותפוחים ירוקים ואדומים (לא הכל ביחד באותו זמן). השילובים שהלכו טוב כוללים: פאנטה אשכוליות עם מיץ תפוחים / ספרייט עם מיץ אפרסקים / אייס-טי אננס עם סודה / לימונענע וספרייט עם מעט אפרסקים.

‘קוקטייל ורוד’ - על שני בקבוקי הרי גליל רוזה (מצויין בפני עצמו), קופסאת אננס חתוך משומר עם הסירופ, שני קרטוני 1 ל’ פריגת אננס טבעי, ועוד כ-1 ל’ סודה (לא מדדתי במדויק אלא הוספתי לפי הטעם). הכל על קרח.

חמצמץ ונחמד, חלש מאוד מבחינת אלכוהול (פחות מ-5%). למרות שהייתי רוצה לטפוח לעצמי על השכם בגלל מקוריות, זה היה הקוקטייל הפחות פופולרי הערב והקערה אמנם נגמרה, אבל בקצב איטי יותר מהאחרות. כנראה שהרעיון הקודם עדיף.

עוד תובנות על ערבובים בסגנון - כאן, וגם כאן

שני ברמנים. 120 לקוחות.

היה לי העונג להיות אחראי אלכוהול בערב ‘על-האש’ פקולטי בלימודים, מה שכלל קניות, ערבובים, הכנה והגשה. פוסט זה ירכז רעיונות, מחירים ולקחים מאירוע כזה. חבר שעזר ואני טיפלנו בקהל סטודנטים צמאים, מילאנו קערות בקוקטיילים, מזגנו לכוסות והסתובבנו בקהל עם מגש מאולתר. אני מאמין שבממוצע לכל סטודנט הוצע משקה בתדירות של 5-15 דקות במהלך הערב.

קניות ומחירים

התקציב לאלכוהול: 1200 ש”ח על 120 איש (כשר). הקניות התבצעו בארבע חנויות בסביבת חיפה, ביינות השתדלתי לקנות בעיקר דברים שטעמתי, כאשר המחיר נדרש להיות בטווח המאתגר של 25 ש”ח. אפרט מחירים בסוגריים (אני מעגל אגורות) וחנויות, כי אני מאמין שרוב מה שנקנה הושג במחירים טובים ויש מי שיכול למצוא את זה שימושי:

בית היין והסיגר (שד’ מוריה, חיפה 048104757) - 8 יינות לבנים שכללו: 2 גמלא סוביניון בלאן (25), 1 גולן שרדונה (25), 3 גולן שיאון לבן (24), 2 דלתון כנען לבן. בנוסף 2 הרי גליל רוזה (30).

מחלקת היין בסטופמרקט (צומת יגור, אורי: 0522791698, אתר) - 12 יינות אדומים שכללו: 6 סגל מרלו-שיראז 66%/34% (2 ב-47), 2 סגל מרלו-ק”ס 66%/34% (2 ב-47), 2 שיאון אדום (2 ב-55), 2 ברקן דומיין שיראז עדולם (23).

קשת טעמים (רח’ הזית, נשר 048202265) - 90 בקבוקי חצי ליטר בירה. 3 ב-12 (לא כולל פיקדון) על גולדסטאר, טובורג אדום/ירוק, ו-3 ב-11 על קרלסברג (משהו כמו שליש מהן גולדסטאר והשאר שווה בשווה). סה”כ ליטר וחצי תמורת 15.6 ש”ח כולל פיקדון.

שופרסל דיל סניף תל חנן (נשר) - 6 בקבוקי 700 מ”ל של וודקה נמירוף עם מדבקה לבנה (32.7)

לקחים ותובנות

וודקה נמירוף עבור קוקטיילים זו בחירה מוצלחת, שעולה כמעט חצי ממחיר פינלנדיה/אבסולוט/סמירנוף. נקיה היא לא חלקה מאוד, אבל בקוקטייל מתוק לא רק שלא מרגישים טעם או צריבה אלכוהולית, גם לא מרגישים כ”כ ריח של וודקה מהמשקה.

גמלא סוביניון בלאן מנצח בפער ענק בקטיגורית הלבנים. רענן, נקי, פרי טרופי ויובש כיפי בפה, מתחרה בכבוד גם ביינות במחיר כפול. שיאון לבן וכנען לבן יחסית ידידותיים למשתמש המתחיל, אישית אני לא מצליח להתחבר לכל מה שמכיל אמרלד ריזלינג, שמקנה לו טעם סוכרייתי-פלסטי. השרדונה של גולן רענן באופן יחסי לאחד שיושן בעץ, ושומר על איזון. תמורה טובה למחיר לחובבי שרדונה.

תובנה על יינות אדומים: קשה למצוא משהו טוב במחיר הזה. חיפשתי לשווא את הפטיט סירה-ק”ס קל הגוף והידידותי של תשבי אבל כנראה שזו סדרה המיועדת בעיקר לאולמות. סגל מרלו-שיראז היה המצטיין לטעמי, הציג פרי סביר באף וגוף ששמר על איזון. הדומיין הציג גם הוא פרי, אבל לא רענן במיוחד ובסה”כ התחושה היא שמקבלים מה ששילמת עבורו, לא יותר. השיאון האדום מבציר 06 ממשיך לאכזב אותי, הסנג’ובזה מהבלנד חושפת את הפנים הלא יפות ויוצרת חומציות גבוהה לטעמי. קטונתי מלהעיר לשוננפלד, לדעתי הקטר של תעשיית היין הישראלית מזה לפחות עשור, אבל אולי 20% מרלו בשל בבלנד היו מוסיפים לאיזון ומשפרים את הנגישות.

על מראה רחבת הריקודים המלאה והמשתוללת בסוף הערב, אני מאמין ששנינו יכולנו לקבל קרדיט חלקי. לא הוגשו ספירטים נקיים, התרחקנו ממשקאות אנרגיה - מי שרצה לתפוס ראש תפס ראש וקיבל מרכיבים אלכוהוליים מאיכות טובה, ולא היו הקאות או אירועי שכרות מוגזמת.

קוקטיילי קערה - בפוסט נפרד.

שבירת שרב בשלוש דקות עבודה

בהמשך לפוסט הערבובים הקיציים, שתי דוגמאות קצרות, פשוטות ומרעננות לדברים שאפשר להכין בקלות:

מתכון א’ (ענבודקה?)

כמויות עבור 2 כוסות: 10-15 ענבים ירוקים גדולים חתוכים לפרוסות דקות, שני גבעולי נענע, שתי מנות (50 מ”ל) וודקה (השתמשתי בסמירנוף).

לשקשק בשייקר עם הרבה קרח, בבמטרה להוציא טעמים מהענבים (אפשר גם לוותר על השייקר). למזוג לכוסות הייבול או לואובול עם הקרח, ולסגור בשוופס תפוח-ליים. מתאים לדעתי (בין השאר) כאפרטיף, בגלל החמיצות. מקורות המקורבים לפרשה מוסרים שפרוסות הענבים טעימות לאללה אחרי הדרינק.

 

מתכון ב’ (שנאפסודה?)

מנה שנאפס אפרסקים (אני משתמש ב-בוולנד) לכוס לואובול עם קרח, כמות של פי 1.5 מהשנאפס של סודה, דאש לימון סחוט. לקשט בפלח לימון. מתאים כדג’סטיף (בין השאר) בגלל המתיקות. מי שאחוז האלכוהול הסופי העלוב מפריע לו יכול לתגבר בחצי מנה - מנה של וודקה, שגם תתרום לרסן עוד את הסוכר של השנאפס.

רעיונות נוספים יתקבלו בברכה. צ’ירס!

ערבובים קיציים

מיקסולוג מומחה אני לא, אבל לדעתי כמו בבישול גם באלכוהול התוצאות הכי טובות מושגות באלתור, בניסוי וטעיה (ניסוי וטעימה?), ובהרגשה וניסיון במקום במדידות מדויקות והליכה בקנאות אחרי המתכון (כמובן כשאני מכין לחברים ולעצמי - ולא כשברמן מכין קוקטייל שלקוח הזמין).

לטעמי הקיץ מתאים מאין כמוהו לקוקטיילים ארוכים, קרים ומרעננים. לא פצצות אלכוהול, לא ערבובי שמנת אלא בעיקר דברים שמבוססים על פירות, קלים ומתוקים. כאן אכתוב רעיונות לכמה מרכיבים - אני ממליץ רק על דברים שטעמתי למרות שמוכרים לי עוד סוגים - אשמח לתגובות והמלצות נוספות בנושא.

וודקה - לפאזה הנקייה של המשקה אני כמעט ולא מתקרב, אבל בקוקטיילים מהסוג המדובר אני מוצא אותה כבחירה האולטימטיבית, בעיקר בזכות החלקות והניטרליות - וגם המחירים אטרקטיביים. מותגים: בטווח האיכות הבסיסי אני מוצא את פינלנדיה כבחירה טובה, הסמירנוף גם היא מתאימה ומוסיפה פן קצת מתובל-מפולפל. האבסולוט פחות מוצאת חן בעיני ואני מוצא אותה קצת תרופתית. שלושתן בסביבות 55 ש”ח לבקבוק בכל סופר - היזהרו מזיופים. בטווח המחירים הגבוה יותר, בקבוק Kettle One שקיבלתי במתנה עושה עבודה לא רעה על קוקטיילים, אבל לדעתי הוא לא מצדיק מחיר של פי 2-3 מהוודקות הבסיסיות שציינתי, ומי שנהנה ומעריך וודקה עלול להזדעזע מחילול הקודש.

רום - עוד משקה לבן שמתאים לרוח הדברים בפוסט, בעל מתקתקות מסויימת, ומשתלב טוב לטעמי כמעט עם כל פרי. מותגים: בקרדי לבן חלק יותר מהפשוטים, עולה 80-90 ש”ח (כמו כל השאר, משמעותית פחות בדיוטי פרי). נגריטה לבן הוא רום יותר בסיסי אבל מאיכות בסדר, שאפשר להשיג בכ-55 ש”ח. בין לבין נמצא הקפטן מורגן הלבן, גם הוא מאיכות טובה.

ג’ין - כאן אנחנו קצת סוטים מהכיוון המתקתק-קליל ומגיעים למשקה רחוק מניטרליות - ארומטי ומתובלן. עדיין לא עשיתי ניסיונות רציניים לשילוב בקוקטיילי פירות אבל הוא מתאים למשל עם ספרייט או פאנטה אשכוליות. יש לי על הכוונת לקנות בקבוק. מותגים: ביפיטר וגורדונס - שניהם מאיכות טובה ובמחירים סבירים של 70-90 ש”ח.

שנאפסים, ליקרים ועוד- בקבוק שנאפס פירות במקפיא זה לדעתי מצרך שימושי בקיץ, צ’ייסר קפוא בסיום ארוחה או כתוספת לערבוב אחר. לערבב אותם בפני עצמם זה גם נחמד אבל כשמתחילים ב- 15-20% אלכוהול ומערבבים במיץ מקבלים משקה טעים אבל בחוזק שמבייש אפילו בירה אמריקנית. מותגים: שנאפסים של בוולנד מופיעים על מדפי הסופר באיזור 55 ש”ח, איכות בסדר ותמורה בסדר למחיר. לא מזמן הציעו לי פידג’ אננס לטעימה בדרך היין והוא מצא חן בעיני גם כן, מתוק וידידותי, ישדרג הרבה קוקטיילים. 55 ש”ח. זילוף קטן של טריפל סק / ליקר תפוזים יכול להוסיף הרבה, הטריפל סק של בנימינה פשוט ובאיכות סבירה, להשיג ב-35-45 בכל סופר. הבעלים הגאים של בקבוק קוואנטרו או גראנד מרנייה יכולים להשקיע ולשדרג, אבל לדעתי אין צורך לקנות בקבוקים כאלה יקרים לקוקטיילים כאלה. עוד תוספת מעניינת שאפשר לזלף היא בחרובקה, הליקר העשבוני מתובל יכול לשדרג מגוון קוקטיילים למי שאוהב, ולתת טוויסט מיוחד.

מיקסרים - לא פחות חשובים מהאלכוהול בקוקטיילים מהסוג הזה, ולפעמים כיפיים לשתיה גם בלעדיו. אני מוצא יותר ויותר ששווה להשקיע שקל-שניים יותר במשקה קל איכותי יותר ולקבל תוצאות מוצלחות בהרבה. כל מה שתמצאו על המדף כנראה מתאים, ובכל זאת כמה רעיונות:

אייס טי מנגו-אננס - למרות הופעה מוזרה (ופתאטית) של פרסומות סמויות בהרבה פורומים ברשת למשקה, לדעתי הוא מוצלח מאוד ומתאים במיוחד לוודקה. גבעול נענע מוסיף הרבה. 7-8 ש”ח לליטר וחצי.

שוופס מוגז עדין ליים-תפוח - 10 נקודות זכות מקבל המשקה על זה שהוא לא מתוק מידי, ולא מוגז מידי. אחרי זה גם מגלים שהוא טעים, ומבט על האריזה מגלה שהוא אפילו מכיל קצת פרי. קיים גם בטעם אפרסק, ופירות יער. 7-8 ש”ח לליטר וחצי.

מיץ אננס טבעי (קרטון ליטר) - טבעי וטוב, הולך מצויין עם רום. באותו הקשר אפשר לציין גם מיץ דובדבן טבעי בקרטון - יוצר השילוב הנצחי דובדודקה 4-5 ש”ח.

מתוק מידי? לשלב עם סודה, במידה מסויימת עם ספרייט או פאנטה אשכוליות (שני האחרונים מתוקים בפני עצמם, אבל תורמים בחמיצות).

איך מכינים? פשוט מערבבים! ברוב הפעמים אני אפילו לא מוציא את השייקר - כוסות הייבול או לואובול מלאות קרח, למזוג את האלכוהול, את המיצים והסודה. נענע טריה מוסיפה המון. מי שרוצה להיות יצירתי - כל פירות העונה מתאימים, עדיף לנער בעדינות עם קרח והאלכוהול בשייקר פלחי שזיף/אפרסק/ענבים חצויים/תפוח/נקטרינה/פרי הדר (אפשר עם הקליפה שמוסיפה מרירות) וכל העולה על יד הדמיון. לעטר בפלח פרי הדר על שפת הכוס, להוסיף קש (שחשוב גם בשביל לערבב) - הרוויתם והעליתם חיוך על פני כל אורח, או קינחתם ארוחה בטעם טוב. לשים לב שמתחת למתיקות יכולה להסתתר כמות נדיבה של אלכוהול ולא לנהוג מיד אחרי.

הרעיונות כאן מתאימים מאוד גם לקוקטיילי קערה קיציים (”פונץ’ אלכוהולי”). לדעתי זוג בקבוקי 750 מ”ל אלכוהול על כל 3 בקבוקי 1.5 ליטר של מיצים יתנו (בהנחה שהאלכוהול הוא 40%) משקה בחוזק סופי של כ-10%. כדאי לערבב סוגים שונים של מיצים (אבל לא סוגים שונים של אלכוהול), להרבות בקרח ולשים חתיכות פרי.

קיץ חם ומגניב לכולם!