סירה ושיראז

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה - ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם - תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה - אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה - אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש”ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש”ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש”ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש”ח.

Saint-Joseph “לה רושה” 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה - אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש”ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד - גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d’Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש”ח, שווה.

d’Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה - סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש”ח.

 לסיכום - אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

שני אדומים לאמצע השבוע

מעשה בשני יינות אדומים ששתיתי בתחילת השבוע - לא יינות לפתוח עם ארוחת גורמה, אבל יינות שכיף לשתות בלי להתפלסף. בגלל שיש הרבה יינות מיובאים לא טובים בטווח המחיר של ארבעים ש”ח - אני חושב ששני היינות האלה מתבלטים לטובה ולשניהם אני קורא קניה טובה.

הצד הנשי - לינדמנס קאוורה מרלו 2006, אוסטרליה

סגלגל, ארומטי מאוד עם פרי בשל ופריחה, חלק מאוד על החיך, נעים וכיפי. כמו בצירים קודמים - אחד האדומים הקלים ביותר לשתיה - מומלץ להביא לחברים שרוצים להכיר להם את עולם היין. 40 ש”ח, לפעמים גם 3 ב-100. יבואן: שקד.

הצד הגברי - קולומביה קרסט, שיראז טו ויינס 2004, וושינגטון ארה”ב

שחור אטום, אדמתי, פרי טוב אבל לא בשל מידי, קליה, מוצק בפה, חמיצות טובה ויובש, תבלין. יין עשוי טוב שגם מבטא אופי שיראזי, לא מה שהייתי מצפה מבקבוק עולם חדש - בלי בשלות יתר או אלכוהול גבוה (13.5%). מומלץ עם המבורגר או סנדוויץ’ רוסטביף. 40-45 ש”ח, יבואן: הכרם.

חג עצמאות שמח!

פקק אוסטרלי

עירא מזמין, גיא מארח ושי מארגן. לא נראה לי שיכול לצאת משהו לא מוצלח משילוב כזה, שמועדון הפקק בעל המסורת מתכנס בדירה חמה שישי אחה”צ. לסיכום ולפי סדר החשיבות - אחלה אנשים, חריפים ומצחיקים, אוכל סבבה וכיף. שילוב מעולה של השלושה, ו… אה, גם היו יינות לא רעים.

כמה מילים על היין - לתבשיל הקדירה, לצלעות הטלה, לראשונות ולקינוחים - אני יכול רק לעשות עוול במילים.

Seifried - Old Coach Road Sauvignon Blanc 2006

בהיר מאוד, אף משגע עם הדר, פרי טרופי, עשב עדין, ענבים ירוקים ועוד. חמיצות גבוהה, רענן ונקי, עשוי היטב. אופי של הזן? יש, אופי של האזור? יש, טעים? לא היה פה בקבוק לפני דקה?

יין טוב מאוד, שמבחינת סגנון הייתי ממקם על אמצע הסקאלה בין הבליידן החמצמץ והחד לקלאודי ביי הפירותי מאוד.

מיבאים מנלסון, ניו זילנד: מרש, 89 ש”ח.

Lindemans Cawarra Chardonnay Bin 65 2006

צבע זהוב עמוק ויפה, באף קליה, חמאה וקפה, אולי רמז להדרים ברקע, גם על החיך הרבה יותר עץ מאשר פרי, עם גוף מלא, שמנוני ומתובל. איך אומרים קצרין לבן באוסטרלית?

לא נרשמה התלהבות מסביב לשולחן, וגם לא אצלי. כבר שתיתי שרדונה שהעץ והפרי בו היו מאוזנים - כאן לטעמי הם לא. לחובבי הסגנון בלבד.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 69 ש”ח.

d`Arenberg The Stump Jump GSM 2005

החבילה האוסטרלית הבסיסית של פירות יער עם תיבול, בפה קצת חמצמץ וקל גוף יחסית, אם כי נעים למדי. זכרתי את הבציר הקודם בתור מלא ועשיר יותר, אבל עדיין נשמרת תמורה לא רעה למחיר.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 55 ש”ח (לפני מבצעים).

Kaesler Stonehorse GSM 2005

צבע אדום בוהק מעט שקוף, פרי יער בשל, ריבה ואולי סוכריות פירות. גוף בינוני, הרבה פרי נעים ומתקתק אבל חסר משהו נוסף. בסה”כ יין מאוד נגיש וידידותי, אבל לא מעניין במיוחד לטעמי. פארקר מאוד אהב (92) - אני פחות. בשביל המחיר שלו אני מצפה ליותר.

מייבאים מאוסטרליה: מרש, 119 ש”ח.

Thorn-Clarke Shiraz Shotfire Ridge 2005

שחור-סגול אטום ומדהים, פרי יער, פלפל שחור, קרמל, אולי שוקולד. גוף מלא, נפח טוב, מרוכז, טאנין מקיר לקיר אבל רך ונעים - לא חד, מאוזן בפרי עשיר ומלא עם תבלין במידה טובה, סיום ארוך וטוב. אין מה להגיד - יופי של יין שמאפשר להנות ממנו בלי להתפלסף, אבל גם מציע יותר למי שמתעמק. יותר נהניתי מהבקבוק מאשר מהבציר הקודם הקודם. דירגתי שני בין האדומים של הערב.

מייבאים מבארוסה, אוסטרליה: מרש, 139 ש”ח.

d`Arenberg The Laughing Magpie Shiraz/Viognier 2005

שחור משחור עם שוליים סגולים, פרי יער מחוספס ומשכר, קליה ברקע. גוף מלא, דחוס ועשיר, עם יובש חזק ומיצוי פרי מצויין משולבים היטב, חריפות קלה וסיום ארוך וטעים. השורה האחרונה בדף מכילה מילה אחת: בובה! מצטיין הערב, עשיר, עצמתי ומלא. מעט כבד יותר מהשוטפייר, אבל שומר על האיזון ומנצח בפוטופיניש. באחוזים הבודדים של הויוניה לא ממש הרגשתי.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש”ח.

Penfolds Cabernet Sauvignon Bin 407 2004

כהה מאוד, אף סופר-בשל, כמעט סירופי, גוף מלא, טאנין עצמתי והרבה פרי. היין לא רע בפני עצמו, אבל המרכיבים בחבילה פחות מאוזנים לעומת שני היינות הקודמים.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש”ח.

Dr Loosen Riesling 2006

זהוב חיוור, ריחני ופרחוני, פרי טרופי ורמז מינרלים, בפה מתיקות פירותית גבוהה, גוף בינוני-מלא, ומספיק חמיצות בשביל לאזן. קליל, פירותי וכיפי, מרגיש יותר מתוק מאשר חצי יבש.

מיבאים מגרמניה: האחים שקד.

איך נעלמות חמש שעות כמו חמש דקות? לא ברור, אבל מחכה לפעם הבאה. תודה על ההזמנה ועל החברה - היה תענוג. הדיווח של גיא.

סטוץ

לפעמים לא מחפשים מחויבות והשקעה, לא רוצים לחשוב הרבה, להתלבט, להוציא אנרגיה. משהו זמין, סתמי וחסר משמעות. גם כאן - החוויה יכולה להיות טובה ויכולה להיות פחות טובה.

באתי מראש מונמך ציפיות, לא ציפיתי לגדולות, וקיוויתי לטוב. יין לאמצע השבוע, שלושים שקל, נפתח לצד בגט טרי עם פרוסות כתף בקר מעושן, חרדל טוב וחסה.

החזות מציגה צבע יפה, המשחק המקדים באף נחמד, קליל ומפתה, מפזז בפרי רענן כאילו יצא מהמקלחת, לא מתוחכם, לא עמוק, אבל נעים ומהנה. כשניגשים לעניין מהלך הדברים משתנה קצת, הקריצה השובבה נשמרת אבל מתלווה לה תחושת חמיצות שמרגישה לא כ”כ טבעית. הסוף נעלם מהר, ולא משאיר טעם טוב מידי.

נכון שלא השקעתי תשומת לב, ואין לי תלונות שקיבלתי פחות ממה שמגיע לי - אבל גם סטוץ לא מחייב - כדאי שישאיר טעם טוב בפה.

כדי לתת גם מימד צרכני לפוסט, מדובר באנגובס באטרפליי רידג’, שיראז קברנה 05, שלא היה רע, אבל גם לא היה טוב. המסקנה, כמו במקרים נוספים - להשקיע כמה שקלים בודדים נוספים ולעלות לרמת ה-גולן.

דרושים: עוד יינות בטווח המחיר שאפשר לפתוח באמצע השבוע בלי לחשוב פעמיים.

שעה שמחה בברברוסה

ברברוסה זה שם מוכר בחיפה, ובצדק. מלבד המיקום האסטרטגי מתחת לצומת חורב, והעובדה שיש שם חניה ‘סודית’ בחינם (בשביל מי שמוכן לאתגר מעט את המתלים באוטו) - זה פשוט פאב טוב. המרפסת המקורה מנסה להגיד “פיק-אפ”, ובפנים בר גדול חולש על שליש מהשטח, כמה שולחנות קטנים, כמה שולחנות גבוהים, וכמה שולחנות גדולים עם ספות. מעוצב יפה - חמים ונעים, והמוזיקה לא מזיקה.

תפריט האוכל מצויד היטב ואפשר למצוא שם מנשנושים מושקעים ועד מנות עיקריות רציניות. מצד שני, אפילו שלא הייתי במקום שנתיים, אני יודע שעם ההמבורגר שלהם (45) קשה לפספס. גם הפעם לא פספסו, עשוי בדיוק במידה, כמות יפה של בשר טוב, וגם הלחמניה וכל מה שמסביב קולע בול.

באלכוהול המבחר יפה, עמוד שלם של ויסקי בתפריט ושאר הדברים הסטנדרטיים לא נפקדים גם הם, מבחר רגיל של בירות, הגינס נראתה טריה (לא טעמתי). אם עד עכשיו פרגנתי, אז עכשיו מילת ביקורת - תפריט היין: המגוון טוב מהפאב הממוצע, אבל המחירים יקרים. כשאני אומר יקרים אני מתכוון למאה שקל על חרמון אדום, מאה ועשר על מרלו תבור, ודוגמאות נוספות. חבל כי דווקא האוכל הטוב במקום והאווירה הופכים את הפאב למקום שיכול להריץ הרבה בקבוקים בערב.

האפי האוור הופך את המקום לעוד יותר אטרקטיבי: בין שש וחצי לתשע בערב 1+1 על הבירות מהחבית, 20% הנחה על האוכל, 20% הנחה על יין (שלא מגישים בכוסות) ועוד מגוון הנחות. סיכום החשבון לזוג: שני המבורגרים (36) וחצי בקבוק (90) בדג’רס קריק שיראז קברנה (התחלקנו עם זוג נוסף) - 117 ש”ח. יותר מסביר בהתחשב בתמורה.

מילה על בדג’רס קריק:  מתחיל בריח נהדר, הרבה פירות יער, אבל בפה קצת חמוץ מידי והרבה פחות מרשים מהריח. אפשרי עם אוכל, אבל אף אחד לא יפול מהכסא.

לסיכום, פאב נחמד מאוד, נחמד להתחיל מארוחת ערב בהאפי האוור ולהמשיך לשעות הבילוי היותר סטנדרטיות. אתר

בורדו - בארוסה - הרי ירושלים

 הפעם בלי ארוחות רציניות, ארבע חובבות וחובבי יין מסביב לשולחן עם כוסות, לחמים טריים, שמן זית וכמה גבינות עדינות שלא יפריעו ליינות לדבר. והיה להם מה לומר…

התחלנו בבקבוק שלא האמנתי ששרד שנתיים במחסן אצל ההורים שלי. קיבלתי אותו במתנה בצרפת ונאמר לי לחכות איתו עד 2008. ההמלצה כמובן לא הביאה בחשבון את מזה”א הישראלי, ובנתיים הוא נזנח ונשכח.

Bordeaux, Chateau Haut Gantelais 2003

האף התחיל בסדר, עם פרי אדום מאופק וקצת עץ, אבל כאן זה נגמר. בפה אפשר להרגיש שרידים של פרי לצד חמיצות שמטביעה את כל השאר. אחרי שעה בבקבוק הוא היה מחומצן לגמרי והפיץ ריח לא נעים. חבל. יש לי עוד בקבוק שייפתח בקרוב.

במעבר חד מאוד ממעמקי העולם הישן, פתחנו בקבוק אחר, שערן הביא

Thorn Clarke, Shotfire Ridge Shiraz 2004

צבע ממש שחור ואטום, בשוליים אפשר להבחין במעט סגול-בורדו. האף התחיל סגור לחלוטין, עם שוקולד מובהק, והמשיך אחרי זמן בכוס לפירות יער, מעט חבית וקפה, ולאחר עוד זמן גם קרמל הצטרף לחגיגה. גוף מלא ומרוכז שצריך זמן עד שהוא נותן לפרי הסמיך להרים את ראשו, לצידו טאנין רך וממשיך עד לסיום הארוך עם עוד פרי ושוקולד.

יין עצמתי, דחוס ומרוכז. מעניין יהיה לחזור אליו עוד שנה-שנתיים. היין מגיע אלינו מעמק בארוסה האוסטרלי ע”י Mersch, שמציעים את בציר 2005 במחיר 135 ש”ח לבקבוק. פרטים מאתר היקב. התחנה הבאה הייתה הימור בטוח מבחינתי

כרמי יוסף, ברבדו מרלו 2004

מרלו עם פיצול אישיות לקברנה, ואני מתכוון לזה בצורה טובה. באף לצד הריבתיות האופיינית והפרי מתגנב לו גם פלפל ירוק שממשיך לחיך. מתחיל במתיקות פירותית מרלואית אופיינית, ובאחורי החיך פתאום מפתיע ביובש ניכר וטאנינים ערים. שני סגנונות שונים בלגימה אחת - לטעמי שילוב מוצלח מאוד שגורם לפה לבקש את הלגימה הבאה. הבקבוקים האחרונים מהמרלו והק”ס נמכרים בספיישל רזרב ב-89 ש”ח (במקום 120 ש”ח), לדעתי מחיר משתלם ביותר.