פלטר, בציר חדש

וואלה, כבר שנה הספיקה לטוס מאז הפעם האחרונה בחצר הפלטרים במושב השקט צופית. “אתה רק נכנס למושב ופתאום הכל נכנס להילוך הנכון”, אמרתי לסם שחייך בעודו ממלא כוסות בנוזל זהוב משובח.

מימין לשמאל: ניר, סם וטל פלטר

הגוורץ 2007 (חצי יבש) מתחיל פשוט משגע באף, פרי בשל עם תפוח ירוק מעל הכל, אופי גוורצי עם קצת עשבוניות, גוף בינוני-מלא, מתיקות ופרי, קצת קצר בסוף. לא רע לבציר ראשון, אם כי לטעמי חסר קצת ריכוז שימשיך את הפרי העשיר שמתחיל באף (80 ש”ח).

הסוביניון בלאן 2007 שכבר שיבחתי לא אכזב, והבקבוק שקניתי נעלם תוך דקות היום בארוחת צהריים. נכון לעכשיו זה הסוביניון בלאן הטוב ביותר שטעמתי מ-2007 (60 ש”ח).

בדומה לשנה שעברה, סדרת ה-T Selection המהוללת הייתה רחוקה לדעתי מלהיות מוכנה לשתיה, למרות שהשנה היא נמזגה מדיקנטרים (רידל). הקברנה T-Selection 2006 התחיל מפרי עשיר ולא בשל מידי שלווה בעץ קלוי נדיב, מוצק בפה ובועט עם טאנין מכל הכיוונים, כאשר מאחורי הצעקות האלה מתחבא פרי עשיר ומרוכז, גם בסיום שנמשך דקות ארוכות. מזכיר לי בעוצמה ובטאניות את אלרום 03 שטעמתי בצעירותו. לדעתי אין מה להתקרב אליו בשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

השיראז 2006 T-Selection משחרר משהו שבין שוקולד לקפה לצד הפרי, עם מנטה ופלפל שחור, הפה נפתח בחומציות ערה, הטאנין מרוסן יותר מאשר היין הקודם והפרי מתחבא (לפחות כרגע). יובש טוב בסיום הבינוני.

פטי ורדו 2006 T-Selection פרי אדום, חומציות גבוהה, המרקם נעים, גוף בינוני-מלא, פירותי במידה (דובדבן חמוץ אולי?) עם סיום ארוך וחמצמץ. אפשר למצוא נקודות דמיון עם הפטי ורדו של סוסון ים, בפרט החמיצות הבולטת.

תודה שוב למשפחה החמה והמקסימה על האירוח החם, על החברה ועל היין הטוב. לאור כמות הבקבוקים שעפה שם הם כנראה לא צריכים שאגיד את זה - אבל בכל זאת אאחל להם הצלחה, ובפרט עם הזנים החדשים.

אדום ולבן

שש שעות שינה, עשר שעות עבודה, שעה וחצי אימון. רעב עצבני והעובדה שבבית המקרר ריק הסיטה אותי ממסלולי הביתה דרך הסופר, שם צדה את עיני קופסאת קילו ומשהו בקר טחון טרי אדמדם ומפתה. בקערה הצטרפו אליו:

בצל גדול

חצי צרור פטרוזיליה

עשרה שיני שום

ביצה, מלח, פלפל, כף קמח

הכל קצוץ היטב לגודל גרגר של מלח גס בערך, עוסה לצורת המבורגר שמנמן והופ לטפלון עם חצי טיפת שמן חמניות. רגע לפני הלחמניה שותפתי לארוחה הנידה ראש לחיוב להצעה ליין. בקבוק אדום מייצור ביתי שהיה לי לא שרד ארבע שנים מהבציר - ועברתי בלי להיות מופתע לבקבוק הבא:

תשבי Estate קברנה סוביניון 2004 - הבקבוק שלא מרשים במראהו ממלא את הכוס בנוזל שחור אטום לחלוטין שמראה מעט סגול בשוליים וממלא את החדר בריח טוב. מיצוי טוב של הפרי שמתבטא בריח גרגרי יער, לא מעט עץ שמוסיף וניל ושוליים קלויים, מוצק ומרוכז, הטאנין צעיר ועדיין קצת בועט כל הדרך לסיום ארוך ויבש. קברנה איכותי, עם אופי ועצמה. עדיף לחכות איתו שנה שנתיים. בטווח ה-80 שקל שהוא עולה הוא מתחרה בכבוד בכל קברנה ישראלי אחר.

הערב עם ערן, על מרפסת שמשקיפה למפרץ, לצד חלה מתוקה עם גבינת עזים רכה (פרומעז) - בקבוק של יקב שני אוהב:

פלטר שרדונה 2007 - זהוב חיוור, פירותי-עדין באף עם משהו שמזכיר תפוח צהוב, אולי משמש. גוף בינוני, חמיצות רעננה ועוד פרי. זכרתי את 2006 ואת 2005 כעדינים יותר, אבל עדיין מדובר ביין נחמד, שמראה את האופי של השרדונה שיקבים אוהבים להחביא מתחת לחביות. 55 שקל - אני מעדיף במחיר הזה את הסוביניון בלאן 2007 של היקב.

 

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2004

 

שלוק גרמני

כשההורים נוסעים לחו”ל יש לי אסטרטגיה של יין - במקום לבקש משהו ספציפי ולהטריח אותם אני פשוט מבקש משהו כללי לחלוטין מאותה מדינה, סוג של הימור עיוור - שלא מאכזב. “ריוחה”, “לבן מאוסטריה” ועוד דוגמאות - הפעם הפור נפל על “ריזלינג גרמני”. שני בקבוקים הגיעו, והאדום מביניהם גרם לי לשפשף עיניים בהפתעה. ריזלינג? אדום? schwartzriesling הכריזה התווית. טסתי לפורום של רוגוב לעצה, שם הסבירו לי שזה בסה”כ אחד מעשרות שמות של הזן פינו-מונייה - הזן הפחות מוכר משלושת הזנים המותרים לייצור שמפניה לצד השרדונה והפינו-נואר.

היין היה ספק אדום - ספק ורוד, והריח בעיקר כמו שזיפים ומשהו ליקרי, מתיקות לצד קצת חמיצות וסיום קצר. יכול להיות שהוא לא שרד במשך חודשיים בארון שלי, ויכול להיות שככה הוא במקור. אחרי כמה שעות במקרר הוא היה יותר טוב, אבל עדיין לא מהנה במיוחד.

בן זוגו הלבן שנשמר במקרר - ריזלינג יבש שולחני נתן תצוגה יותר טובה. נפתח בארוחה קלה של רצועות עוף מוקפצות בשום ויין לבן בבאגט מלא טרי עם שעועית ירוקה דקה מוקפצת בסויה וצ’ילי חריף עם שומשום.

 J Hettinger Riesling 2007 - היין בהיר מאוד, שילוב עדין של מינרליות מצוינת עם פרי, תפור עם חמיצות לא מכבידה. קליל ורענן ומעניין. חבל שאין לי עוד בקבוק או שניים.

לא בדיוק באותו עניין, היום עיינתי בקטלוגים החדשים של ג’יאקונדה - אחד מהם של יין צרפתי (בעיקר לבן) והשני של יינות רוזה מצרפת. שמחתי לגלות גם מבחר יפה של יינות במחירים דו ספרתיים. הקטלוג גם שופע מידע על האיזורים השונים והיקבים - שווה בדיקה.

ולסיום - בביקור זריז בדרך היין היום גיליתי שהריזלינג הבסיסי של ד”ר לוסן במבצע של 2 ב-90. מי שמכיר לא צריך שכנוע, ומי שלא - שיחפש את המרפסת או המדשאה הקרובה לביתו.

J Hettinger Riesling Trocken 2007

סירה ושיראז

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה - ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם - תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה - אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה - אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש”ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש”ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש”ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש”ח.

Saint-Joseph “לה רושה” 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה - אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש”ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד - גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d’Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש”ח, שווה.

d’Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה - סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש”ח.

 לסיכום - אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

עמק האלה

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש”ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה - משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו - האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר - כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר - 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 - בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש”ח.

שרדונה 2006 - זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי - מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש”ח.

EverRed 2004 - שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש”ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 - סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש”ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 - שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 - אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: “יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי”.

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 - פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 - לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים - הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 - פרי כ”כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר - אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט - כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 - לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות - שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת - אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום - הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות - כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש”ח).

משהו ליד ההמבורגר

יום ארוך. חזרתי הביתה 12 שעות אחרי שיצאתי ממנו, אחרי לא מספיק שעות שינה. עם רעב פוסט-אימון עצבני לא היה זמן וכוח לגורמה, ואת ארוחת ערב הרכיבו זוג המבורגרים קפואים שהיו טובים ממה שציפיתי וסיר פתיתים. הצלחתי לעניין את השותפה לדירה להצטרף  וכך נפתח לו בסופנטניות ותוך כדי האוכל בקבוק.

תבור קברנה סוביניון 2006

הרושם העיקרי מהיין הוא רעננות - סגול ויפה, מריח מפרי נקי וטוב, בפה קליל ודי חמצמץ - מזכיר בזה קיאנטי פשוט, טיפה אלכוהולי בסוף.

לא יין שמציע חוויה בלתי נשכחת - אבל שתינו אותו בדיוק בקונטקסט לו הוא מתאים - על ארוחה מאולתרת ופשוטה של אמצע השבוע, והיה כיף. מבחינת המחיר והמיתוג - שכונת ה-40 שקל ואופי הפרסום מכוונים אותו לצעירים, משהו בסגנון היינות הבסיסיים של הרי גליל. לדעתי הם עדיין לא שם מבחינת האיכות - אבל בכל זאת אני שמח למצוא עוד יין נחמד בטווח המחיר הבסיסי הזה.

פשוט ונעים

יין זול ופשוט שאיכשהו עדיין לא טעמתי, הצטרף בכיף לארוחת ערב מאולתרת שהתבססה על פיצה.

גולן מרלו 2006

צבע אדום מלא ויפה עם וניל ופרי אדום, בפה פירותי, מוצק, טאני מעט, עם סיום יבש, קצת מתובל וארוך למדי. לא יין להתפלסף עליו - יין לשתות ולהנות. 40 שקל - קניה טובה.

ומעניין לעניין באותו עניין - בצהריים שתינו עם מנגל את גולן קברנה 2006 שהיה טוב כמו הבציר הקודם, וגם הוא קניה מומלצת. שני היינות האלה, ביחד עם הזוג המקביל מיקב הרי גליל - הם הקניות האוטומטיות שלי בטווח המחיר - יינות שמתאימים כמעט לכל מצב וקהל.

 

עצמאות באיש הענבים

בחזרה לאיש הענבים, שוב בית פתוח של יום העצמאות. בחזרה לאירוח המצויין בפינה היפה ביפו העתיקה. הפעם אבל, הצפיפות בשילוב המזגן ששבק בקומה העליונה - הפכו את האווירה לקשה יחסית להתרשמות מיינות - וחבל כי היינות היו טובים. במקום להתעצבן פשוט תפסנו שולחן בחוץ, ומידי פעם נכנסו פנימה, מילאנו כוסות ויצאנו לאוויר הצח להנות מהיין בישיבה.

   

בסה”כ היה כיף, ולסיום רשמים מיינות בודדים:

ממרגלית האנגימה 2006 רק נתן רמז למה שהוא יודע לעשות. אני לא חושב שזה קשור לתנאים של הטעימה כמו לזה שהוא עדיין סגור. בכל מקרה בציר 2004 מראה טוב לאן הוא יכול להגיע. אם ב-2004 עסקינן, הקברנה פרנק של היקב הפתיע אותי לטובה: טעמתי עיוור ולא מצאתי משהו שהזכיר לי את הזן, אבל היין היה פירותי, עשיר ועסיסי - עשוי מצויין.

יין שלא הכרתי מיקב שלא הכרתי - כהנוב מרלו 2004 - פירותי, מרוכז, טאנין במידה, פירות יער במרכז, תבלין עדין, מאוזן וטעים. לא יודע כמה הוא עולה, אבל אם הוא בסדר הגודל של מחירי ירדן - שווה בדיקה. אתר היקב.

עוד יקב שאני טועם לראשונה - רמות נפתלי. ה- Duet, מבציר 2006, בלנד של מרלו וקברנה - פירותי, נחמד וידידותי. לא מורכב או עצמתי, אבל קליל ונעים. הקברנה סוביניון 2004 הוא יין מוצק יותר, בעל גוף ועם יובש טוב.

 אוסף היינות הוותיקים - לא נתקלתי במשהו ששרד את השנים

שני אדומים לאמצע השבוע

מעשה בשני יינות אדומים ששתיתי בתחילת השבוע - לא יינות לפתוח עם ארוחת גורמה, אבל יינות שכיף לשתות בלי להתפלסף. בגלל שיש הרבה יינות מיובאים לא טובים בטווח המחיר של ארבעים ש”ח - אני חושב ששני היינות האלה מתבלטים לטובה ולשניהם אני קורא קניה טובה.

הצד הנשי - לינדמנס קאוורה מרלו 2006, אוסטרליה

סגלגל, ארומטי מאוד עם פרי בשל ופריחה, חלק מאוד על החיך, נעים וכיפי. כמו בצירים קודמים - אחד האדומים הקלים ביותר לשתיה - מומלץ להביא לחברים שרוצים להכיר להם את עולם היין. 40 ש”ח, לפעמים גם 3 ב-100. יבואן: שקד.

הצד הגברי - קולומביה קרסט, שיראז טו ויינס 2004, וושינגטון ארה”ב

שחור אטום, אדמתי, פרי טוב אבל לא בשל מידי, קליה, מוצק בפה, חמיצות טובה ויובש, תבלין. יין עשוי טוב שגם מבטא אופי שיראזי, לא מה שהייתי מצפה מבקבוק עולם חדש - בלי בשלות יתר או אלכוהול גבוה (13.5%). מומלץ עם המבורגר או סנדוויץ’ רוסטביף. 40-45 ש”ח, יבואן: הכרם.

חג עצמאות שמח!

יקב בן זמרה

מסתבר שכרם בן זמרה זה לא רק כרם, אלא מושב קטן ופסטורלי. “ענבינו מגיעים מכרם בן זמרה” זה משפט שתראו על יותר מבקבוק אחד של הסדרות הגבוהות של כמה יקבים. הגבעות מסביב, הנוף הירוק, האוויר הקריר והנקי - או קסם אחר - משהו עושה טוב לענבים שם. יוסי אשכנזי, הבעלים של יקב בן זמרה מצטרף לאנשים שהחליטו לעשות בעצמם יין מהענבים שהם מגדלים. כ- 12 דונם יוצרים עשרת אלפים בקבוקים בשנה, והיקב מתרכז בזן אחד ומייצר ממנו שני יינות:

בן זמרה קברנה סוביניון 2006 אדום כהה, באף עץ קלוי, פרי אדום. גוף בינוני, טאנין קצת מחוספס וחד, תבלין ועץ מצטרפים גם לסיום היבש. נחמד אם כי יש בו מן הגסות - לטוב ולרע. אפשר לשתות עכשיו, הייתי מחכה איתו שנה. 80 ש”ח.

בן זמרה קברנה סוביניון רזרב 2006 גם כאן אדום כהה, האף שומר על קו דומה לקודם אם כי דווקא כאן הפרי נמצא לפני העץ, כשברקע קפה ופלפל שחור, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, הטאנין עדין יותר ומשולב טוב וכל זה נסוך על פרי מרוכז ועשיר. אפשר לשתות עכשיו, שנה-שנתיים בבקבוק יוציאו ממנו יותר לדעתי. 125 ש”ח.

יקב מעניין, עם סגנון משלו. לגבי המחירים: אישית הרזרב יקר לי, אבל אם אני מעמיד אותו מול אופציות אחרות מיקבים קטנים בטווח מחיר דומה, הוא לא נופל מהם מבחינת האיכות.

ביקור ביקב הרי גליל

טיול בצפון עם עצירה ראויה: אחד היקבים שאני הכי מעריך, שעושה יינות טובים ונגישים, ובמחירים שיוצרים פרצופי קנאה אצל המתחרים. ביקב תחושו ברוח צעירה וצנועה, כזו שמשרה נועם וחברותיות - בדיוק כמו היינות עצמם. סיור לוקח 45 דקות, והוא מתאים מאוד לאנשים שאינם מכירים יין, ואני חושב שגם מנוסים יותר לא ישתעממו בו. חברי מועדון גם מקבלים כניסה זוגית חינם, בעוד אורחים משלמים סכום סמלי (12-14 ש”ח).

המדריכה הנחמדה לקחה אותנו לסיור לפי הדרך שעושים הענבים: התחלנו מחוץ לבניין המודרני ששוכן בנוף גלילי מלא כרמים, בנקודת קליטת הענבים. אחרי הפרדה מהשדרות הם עוברים בצינור פנימה למיכלי התסיסה. היקב הוא אחד הטכנולוגיים ביותר בארץ, ובאולמות עתירי הנירוסטה מועסקים ארבעה עובדים בלבד על מליון הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה.

  

משם לחדר החביות, שהפתיע אותי משתי בחינות: הטמפרטורה עמדה על 16 מעלות בעוד שזכרתי חדרי חביות קרים בהרבה (למשל בטוליפ, בויתקין וברקנאטי), ובנוסף המקום היה מואר לחלוטין באור שמש. לא יודע אם זה טוב או רע ליהודים - מה שבטוח זה שאת התוצאה אני אוהב. היינות של היקב מתחלקים לשלוש קטגוריות: הזניים הפשוטים - מרלו, קברנה והשיראז החדש - שלושתם מתיישנים אך ורק בנירוסטה ולא רואים חבית, הקטיגוריה השניה כוללת את הפינו נואר ואת השיראז קברנה שמיושנים כעשרה חודשים בחבית. קטיגורית ה’על’ כוללת את הבלנד יראון, אליו התווספו בבציר שעבר היראון סירה ובבציר הנוכחי אביבים החדש.

את הטעימות התחלנו ביין החדש של היקב, אביבים 2006 שפותח באף מלא פרי טרופי ולצידו וניל ורמז לקש. גוף מלא, פירותי ובשל, עם נגיעות קלות של טעם מהחביות שמוסיפות גם מעט שמנוניות למרקם וגם טעם של חמאה לקראת הסיום. כשהיין הושק וקראתי עליו שלושת-רבעי ויוניה עם רבע שרדונה, תשעה חודשים בחביות ו-15% אמרתי לעצמי שזה בדיוק ההיפך מהטעם שלי. עם זאת, הופתעתי לטובה - כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו. אישית בטווח המחיר של 77 ש”ח הייתי מעדיף את היראון סירה, אבל לחובבי הזן אני ממליץ לנסות.

את המרלו 2006 לא שתיתי מזמן, והוא בדיוק מה שאני רוצה מיין ב-40 ש”ח דרומה: פירותי, טעים ונעים. יובש אסרטיבי ומפתיע מגיח לקראת הסיום, וגורם לי לחשוב ששנה נוספת בבקבוק אפילו תשפר את היין. מחפשים משהו פשוט וחביב לשולחן הסדר? הנה היין שלכם (לצד הקברנה מאותה סדרה).

משם עברנו ליראון סירה 2004, שבניגוד לבציר הקודם יוצא השנה מוכן לשתיה, עם יופי של ריחות של תבלינים, פרי יער מעודן, גוף בינוני עם מרקם חלק וחמיצות עדינה ששוחים בפרי. עדין, אלגנטי וטוב. היין החביב עלי מהיקב. היקב (ובעיקר הסדרה הגבוהה) הצטרפו לעליית המחירים של הרבה יקבים אחרים בתחילת השנה, והמחיר של היראונים עלה ל- 92 ש”ח. בחנויות עדיין אפשר להשיג בכ-80.

 לסיום, יראון 2004. כתבתי עליו לפני חצי שנה שהוא עוד לא מוכן לשתיה, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה (אם כי הוא היה פתוח מהיום שלפני). כאן מרגישים ביותר עץ משאר יינות היקב, הוא מצטרף לפרי העשיר ולתבלינים שבאף, לטאנין המוצק שעל החיך ולסיום היבש. בין לבין משולב פרי לתבלין, והתוצאה היא יין מהודק ועשיר, שלדעתי יתחיל להראות מעצמו רק עוד שנה-שנתיים.

בגלל שלמי שמכיר את היקב לא חידשתי כלום - נקנח בחדשות: היקב עתיד לשחרר ברברה זני מהסדרה של הפינו נואר, ובנוסף מתוכננת הרחבה של המבנה על מנת להגדיל את הייצור לשניים וחצי מליון בקבוקים בשנה.

פסטיבל יין במעברות

בצהרי שישי פתחו את הדרך דרומה לקיבוץ מעברות. בבית היין היפה והנינוח חברתי לתמי, מכנס, גיא ועירא. האווירה במקום השלימה את מזג האוויר, עם מוזיקת ג’ז קלילה וחיה, עם נוף אנושי יפה, ובעיקר רוגע שאפשר למצוא בקיבוץ, על הדשא, כשמסביבך אנשים מחייכים עם כוסות יין מלאות. עיקר החוויה הייתה הסיטואציה ולא היינות עצמם, אבל בכל זאת לפני שאתן לתמונות לדבר - כמה יינות ששווים כמה מילים.

נתחיל בגילוי שלי: ראשית היה לי העונג לפגוש את אורי ברנע שמביא לארץ את מרקס דה קסרס שהרשים אותי מאוד בפקק הספרדי. בדוכן שלו הוא הציג את הקריאנזה של קסרס (70 ש”ח)  שהייתה נחמדה אבל בדלי הקרח חיכה הגילוי של היום - מרקס דה קסרס רוזה 2006. ורוד, פירותי ועם חמיצות ערה ומרעננת. מזכיר במשהו את המסע הורוד ויתקין - וגם זן הטמפריניו משותף לשניהם. יופי של יין לקיץ, וב-42 שקל זו פשוט שערוריה. לחטוף (ומהר - את הבקבוקים שהיו בחנות אנחנו גמרנו).

כרמל ויתיר - 2007, המודל החדש של הסוביניון בלאן של כרמל נחמד מאוד, קליל, פירותי ומרענן. עם זאת, את 2005 אהבתי יותר. זה של יתיר עשוי היטב, על הצד העשבוני-חמצמץ ומעט מתובל, אבל כמו הקודם פחות קלע לטעם שלי. הויוניה החדש של כרמל מציג אופי זני, עדינות מסויימת ושימוש מאופק בעץ. That said - לא דיבר אלי במיוחד. האדומים של יתיר שומרים על האיכות הגבוהה, הקמ”ש 2004 פירותי, בשל וחנפן - לגימה קטנה ומבינים למה כולם אוהבים אותו (99 ש”ח). הקברנה 2005 עשוי טוב מאוד, גם כאן הפרי בחזית, אבל מאחוריו נמצא מבנה טוב, נפח ותיבול. 115 ש”ח זה לא זול, אבל לדעתי הוא עומד בכבוד עם קברנה איכותיים מטווח המחיר, כגון ברקן 720+, ירדן וזרעית.

מקלו דה גת נשאר רק הראל מרלו 2005, ממנו טעמתי את הלגימה האחרונה. לא נפתחו בקבוקים נוספים במקום אלו שנגמרו וחבל. אהבתי את היין יותר מהבציר הקודם, הוא מרוכז ועשיר, ובעל אופי אופייני ליקב, עם נגיעה מרירה-מתובלת שאני משער שכנראה מגיעה משימוש בחביות מיוחדות. כמו עוד כמה יקבים, גם כאן הייתה עליית מחירים לא קטנה בבציר האחרון, ולצערי קפיצת המחיר מ-90 ש”ח ל-105 ש”ח זה בדיוק מה שמרחיק אותי מלקנות אותו.

אצל אבידן היה לי העונג להכיר את הדור הצעיר למלאכה, שמזגה לי בחיוך את הבלנד שיראז-קברנה-פטיט סירה (75 ש”ח) שהיה נחמד, ידידותי, בסגנון פרי-בחזית ועם קווים דומים לבלנד האדום שטעמתי בסומלייה. משם קיבלתי טעימה מסתורית של השיראז רזרב 2005 שהיה עשיר, מלא, פירותי ומתובל. ממש יופי של שיראז, אבל במחיר של 130 ש”ח אפשר לקנות המון יינות - את חלקם אעדיף עליו.

הטון שמסיים את שתי הפסקאות האחרונות הוא סנונית שמבשרת על פוסט קרוב בנושא מחירים ועלייתם.