אייריש האוס, הפינה האירית השכונתית החיפאית, המשפחתית והאינטימית, חגגה השבוע יום הולדת שלישי. הגעה מוקדמת חשפה שקט חשוד מבחוץ, אבל עם הכניסה התברר שלהקת כחול הייתה בכיוון כלים. תראו לי פאב מלא לגמרי, באמצע השבוע בשעה מוקדמת כמו 22:20, ואראה לכם פאב לא שגרתי
לפני פניה לצורך של למצוא מקום לשבת (אין) יש צורך הרבה יותר חשוב. יצירת קשר עין זריז עם ברמן עסוק והעברת מידע תמציתית וקצרה: “פעמיים גינס”. עכשיו אפשר להרגע. יש מקומות, שבהם כשמזמינים גינס לא צריך לדאוג. הברמן מתנתק מהעולם לדקותיים, רק בשביל הכוס שלך, אותה הוא שולף נקיה מהמדף, ובתנועה בוטחת מציב אותה מתחת לברז המיוחל. אותו מעיין האושר נפלא, מפכפך זהב בצבע שחור עם לבן בשוליים. הכוס נמצאת לה בהטייה של 45 מתחת לברז, אותו הברמן מושך לכיוונו עד הסוף. עם המזיגה הוא מיישר לאיטו את הכוס, וכאשר גובה הבירה מגיע לכחמישה סנטימטר מתחת לשפה, והכוס כבר ישרה - היא יוצאת לפסק זמן ומונחת במלוא הכבוד בצד. בזמן הזה ברמן מיומן כבר ימזוג את הפיינט השניה. בעוד הכוס השניה מתמלאת, הבועות בכוס הראשונה שוקעות לאיטן. אחרי כדקה וחצי של המתנה, היא מוכנה לאקט הסיום הקריטי במזיגה. הפעם הברמן יציב אותה בעמידה מתחת לברז, וידחוף בעדינות את הברז החוצה. המזיגה הזו אחראית לכתר הקצף הסמיך והעשיר, שהוא אולי הסמל הכי מפורסם לגינס ולאיכותה. המהדרין והמקצוענים, יודעים לצייר תוך כדי מזיגה, על הקצף, עלה תלתן ( ה’שאמרוק’ ) באמצעות הזרם של הגינס. עכשיו מגיע המבחן של השותה
אין כמו גינס כדי ללמוד על סבלנות, ועל כך שדחיית התענוג יכולה להעצים אותו. על השותה לבלוע את רוקו ולהתבונן כיצד שוב הבועות לוקחות את הזמן, שוקעות ומשתקעות אל כיוון תחתית הכוס, כאשר כל אותו זמן ראש הקצף העשיר קורא לו, מהפנט אותו, בפיתוי מריר משובח ומזמין
הגיע הרגע המיוחל, מרימים את הכוס, מקישים אותה בכוסות השכנות, ומקרבים אותה אל השפתיים. עוד לפני המגע מרגישים משב צינה עדין עולה מהכוס, ואז הנשיקה הראשונה עם הקצף המלטף, מקדימה במרירות עדינה את הטעם העומד להגיע. הנוזל הכהה מבקיע דרכו דרך חומת הקצף, והדבר הראשון שמרגישים בפה זה את המרקם המלא, המעודן והמיוחד לבירה. מיד לאחריו נשטף הפה בטעם המריר עם השוליים המתקתקים, שהופך את החווייה האירית הזו למשהו ששווה להעלות על הכתב. בפה שלך מסתחררת מערבולת של קצף, מרקם וטעם, תזמורת שמנוצחת על ידי מרירות מעודנת, המשלבת בין המרקם העשיר והסמיך לטעמים המפנקים. אין מנוס אחרי הלגימה מלעצום את העיניים, והחיוך כבר מתרחב מעצמו
אתה כבר לא ממש שם לב כיצד הלהקה אורגת בצורה מופתית מוטיבים של בלוז ושל קאנטרי במוזיקה עממית אירית, אלא מתייחד עם התענוג הקריר שיש לך ביד, וצועד צעד נוסף לתוך האווירה המשפחתית האינטימית של המקום. אחרי שלוש או ארבע כוסות כאלה, ומספר לא ידוע של צ’ייסרים, אתה מוצא את עצמך רוקד עם עוד איזה שמונה אנשים שלא פגשת מעולם ריקודים איריים, קפיצות ומעגלים, באווירה שלא זכורה לי כמותה לטובה מזה זמן רב
אז כדברי המשורר עלום השם
Here’s to a long life and a merry one.
A quick death and an easy one.
A pretty girl and an honest one.
A cold pint– and another one!
!שנה טובה וחג שמח
