Corcho

פקק ספרד. יש מה להוסיף? כן. אבל בגלל שיש הרבה אתחיל מהסיכום:

For me - this is what wine is all about.

ארבע עשר איש מחייכים, בחצי יום של הדוניזם טהור - אוכל, יין, מוזיקה - אבל בעיקר חברה. השאר זה תפאורה. אבל איזו תפאורה! ארוחה במקצב צרפתי (עם מקצבים ספרדיים במערכת הסטראו) של חצי שעה ומעלה בין המנות, יין תוך כדי ובין לבין - והאוכל אינו העיקר.

את המפגש פתחו זוג קאוות - קסניוס ברוט נאטור NV וקודורניו NV. לא משהו שהפיל מישהו מהכיסא, אבל אפרטיף ראוי, שתיהן עם הלימוניות האופיינית, שמרים, בועות גדולות וחמצמצות מרעננת. הן ליוו אותנו היטב גם לתוך הראשונות: גספצ’יו אבטיח עם נענע ופטה, וסלט תרד טרי, מוסר מוחמץ ותותים - שילוב מעניין.

סיום המנות הראשונות סימן את תורי להכנס למטבח להכין אינצ’ילדת בשרים: על מחבת פיזרתי קוביות קטנות של חזה עוף, סינטה, פילה מדומה, ומעט חזה אווז מעושן והודו. גזר מגורד, בצל סגול ופלפל חריף קצוצים דק הצטרפו לחגיגה ורוטב צ’ילי מתוק הוסיף פיקנטיות ונוזלים. את כל זה גלגלתי בעזרתו המיומנת של הקורק-מאסטר לטורטיות, חתכתי באלכסון והגשתי לצד סלט עגבניות, נענע וזיתים שחורים, ברוטב שחור-חמוץ. את המנה ליווה היין הצעיר בחבורה:

Artadi Artazuri 2006

תותים, פרי אדום, מעט חבית. גוף בינוני שמחזיק טוב יובש, פרי ותבלין. רענן אבל בעל נוכחות, יופי של יין. 100% גרנאש מאזור Navarra, מתאים מאוד לאוכל - אפשר גם בלי. ב-55 ש”ח אין לי מילה אחרת חוץ ממציאה. יבוא: שקד.

אחרי זה הגיעה תורה של פאיאה עם עוף, אווז וצ’וריסוס, שריח הזעפרן ממנה מילא את הבית והעיר את הבטן של כל הנוכחים. לצד המנה המעולה הזו של יעל פתחנו את זקן הבקבוקים:

Marques de Caceres Reserve 1998

הצבע האדום המלא מתחיל להראות חום בקצה, והאף - פשוט לעצום עיניים ולחייך. לא שתיתי הרבה כאלה - אבל קשה שלא לזהות ולאהוב ריוחה מיושן - איזה כיף של עור עם קליה, פרי אדום עם נגיעה של אדמה, משהו שהזכיר לי כורכום, קרמל, פלפל לבן. בפה החמיצות ערה עם תבלינים ונגיעות יובש עדינות ומדגדגות, והפרי מלווה לכל אורך הדרך אל הסיום המענג. הופ, נגמרה הכוס והבקבוק. אלא אם אתם אוהבים את היינות שלכם מיושנים מאוד - לשתות בשנה הקרובה. 120 שקל - שווה. חוויה. יבוא: אורי ברנע.

אז אחרי אחרי שתמי, יעל ואני שיחקנו במטבח הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים - הגיעה השעה לקרוא את הקורק-מאסטר מכנס אל הדגל. חמוש בשלושה סירים מלאים כל טוב נכנס למטבח וחזר אלינו עם טלה בבישול איטי, תפו”א בירקות ועוף בחרדל. זה כבר דורש עוד יין:

Tinto Pesquera 2003

שחור סגלגל, פרי יער, אספלט, אספרסו, פלפל שחור, גוף מלא ומוצק, טאנין מחיך לחיך אפילו אחרי חמש שעות חדרור בבקבוק, פרי דחוס ועשיר, מתובל מאוד, סיום ארוך ארוך ומתובל. יין מעולה עם בשר, צעיר ובועט עם השפעה ניכרת של עץ - אבל לא כזו שמקלקלת את החוויה. ממליץ לפתוח עוד שנתיים-שלוש לאוהבי יין צעיר, שש-שמונה לאוהבי יין מיושן. מ-Ribera del Duero הוא מגיע אלינו ע”י האחים שקד. 150 שקל זה לא מעט כסף, אבל תמורתו תקבלו יין נהדר שתוכלו להנות ממנו גם באמצע העשור הבא.

Martinet Bru 2002

המון פרי באף, ריבה, שוקולד וקליה, גוף בינוני-מלא, בשל ופירותי שמשולב בטאנינים עדינים ויובש נעים, ממשיכים את המגמה לסיום הפירותי והנעים. מצליח להיות מאוזן ולשלב גם איזו עדינות בכל הפרי העשיר הזה. מ-Priorat הוא מגיע גם ע”י האחים שקד ועולה 110 שקל. יין טוב, אבל פחות הרשים אותי מקודמיו ביחס למחיר.

   

לסיום, הבודדים שהצליחו לקום מהכסא ירדו לרחוב והביאו אספרסו והפוכים, שהצטרפו לקרם קטלן מעולה שהכינה תמי - שזה המקום להודות לה על האירוח המצויין. כשמה כן היא - פפריקה מלאה אנרגיה וחריפות, שהתרוצצה יותר מעשר שעות בשביל להוציא את שבת בצהריים-עד-לילה האלה לפועל. תודה!

אחרי כמה שעות החזרתי כשירות להתרוממות מהספה וגם לנהיגה, ונסעתי לחיפה כשכל הדרך רוקדים לי על הלשון ריחות וטעמים. פוסט של גיא

The answer my friend - is blowin’ in the peat

מפרסת מעל רחוב שקט של מטרופולין עייף. טמפרטורה קרירה-מצויינת של תחילת אביב. זוג כוסות נמוכות, מכילות חומר טוב:

המון כבול, קצת עץ, קליה, ועישון. גוף בינוני עם כבול בראש, אחריו פקאנים ובוטנים, טיפת מליחות, משהו שמזכיר תבלין מזרחי, כבול, עשן, ועוד כבול, סיום ארוך ומלטף.

כמו לאפרויג 10 - בלי הבעיטה ובלי המדיצינליות. מזכיר לגאוולין 16 - עם גוף פחות מלא, ואולי קצת פחות מורכב.

כמה כבול אפשר לדחוף לויסקי ועדיין לשמור עליו מאוזן, נעים וטעים? Laphroaig Quarter Cask זו התשובה. האח הגדול (לא מבחינת גיל) של לאפרויג 10 - אחד שהתבגר ממרד הנעורים והוא מיושב בדעתו ומאוזן. או כמו שאמרתי בפתיחה - חומר טוב.

ולסיום - מחווה לכותרת הפוסט בקישור.

בחיוך אירי

ההליכה בסמטאות נווה צדק בלילה תל-אביבי הובילה אותי לרחוב עם ניחוח אירופאי, בתי קפה קטנים שנשפכים למדרכה, אנשים צעירים ויפים. קפה פינתי אקראי שמלבד אספרסו כפול, מרוכז וסמיך - מגיש גם שמפניות איכות. המרירות של האספרסו לא מגרשת את הטעם המתקתק שבפה - שארית של ערב מעניין.

תזמון יום עבודה והגעה מחיפה, תכנון זמנים ומסלול נסיעה עוקף-פקקים כולל מפה - כל זה לא עזר נגד האנטרופיה התל-אביבית: פניה שמאלה שנחסמה באזור הבימה הביאה אותי עד הטיילת במהירות ממוצעת של 20 קמ”ש בפקקים, או במילים אחרות: באיחור יפה.

בחדר האח”מים של מסעדת קימל חיכו מולי חמש כוסות יין ממוספרות באנונימיות, ומעט יותר רחוק יונתן ישי וטל חוטינר משני הצדדים של המצגת. יש מי שיגיד “מה כבר יש לספר על מזקקה בצפון אירלנד?” - אבל יונתן הוא מעיין שוצף של ידע, כולל היכרות עם פרטים אישיים שאי אפשר למצוא בגוגל (מה שמסביר חלק מהשאלות המטורפות בחידונים של האגודה). לשמוע אותו מגולל בכריזמטיות סיפור על ויסקי זו חוויה לא פחות מהויסקי שטעמנו. וטעמנו. אומרים שאין תרבות אלכוהול בארץ, אבל מעל שלושים איש (להכפיל בשלושה מפגשים שנערכו) שמוכנים לשלם ממיטב כספם ללמוד על ויסקי - חושבים אחרת כנראה.

האוכל כלל מנות קטנות, חלקן מעניינות - אבל בעיקר הצטיין בכך שלא הפריע לטעימה עצמה: לא בטעמים ובמיוחד לא בתזמון - המנות ה’עיקריות’ הגיעו רק לקראת הסוף במתכוון. בכל זאת, הערה קטנה למסעדה: השקעה במרכיבים איכותיים זה מצויין, אבל כדאי למשוך את זה עד הסוף - גם לקפה ולתה.

כפתיחה עשינו טעימה עיוורת של בלאק בוש מול ג’וני בלאק - לא אתגר מיוחד. מכיוון שאין לי הרבה ניסיון עם ויסקי אירי - אנסה למצוא תאום סקוטי למה ששתיתי כדי להעביר את התחושה.

Black Bush

שרי מתקתק מורגש היטב בריח ובטעם, המאלטיות שאני אוהב ומחפש בויסקי צועדת איתה. קליל, מתקתק, נגמר בפירותיות קצת מתובלת ונגיעה אלכוהולית. כ-70% מאלט שמיושן 8 שנים, הגריין מיושן 6 שנים - שניהם מקבלים פיניש בחביות שרי. ויסקי כיפי וחלק, סופר-נגיש ולא פחות חשוב - התמורה הכי טובה שראיתי למחיר. 165 ש”ח במועדון הויסקי (לא מאוד רחוק ממחירי דיוטי פרי). תאום סקוטי: גלנליווט 12 בתוספת שרי ומתקתקות.

Bushmills Malt 10 years old

לימון, וניל, גוף בינוני, תיבול עדין, משהו דבשי. נחמד אבל לא נפלתי מהכסא. אולי מזכיר במשהו את הקרגנמור 12 אבל אהבתי פחות.

Bushmills Malt 16 years old

ריח עשבוני, משהו גופריתי ברקע, שרי במידה, גוף בינוני מלא, מעקצץ, פירותי. הזכיר במשהו את הבונהבאן 12 בעשב/גופרית (אם כי ללא הכבול). לא התחברתי. 370 ש”ח במועדון.

Bushmills 400th Anniversary Edition

המון שרי, פירות יבשים, רמז לעשב, גוף מלא, סמיך, עגול, פלפל שחור, עשן עדין, פיניש ארוך ומתובל. הויסקי לא מעושן, כך שהעשן מגיע מקליית החבית (בדומה לגלנפידיך 15). ויסקי מלא, עשיר ומעניין - ויסקי לחורף. יוצר בכמות מוגבלת ע”י המאסטר בלנדרית (!), עד כמה שאני יודע צריך להגיע לארץ בקרוב מאוד. מי שמעוניין לקנות - לפנות למועדון ולהשאיר פרטים. תאום סקוטי? לא מכיר אחד כזה, מזכיר במשהו את הבאלוויני 12, והשרי הדומיננטי והפירות היבשים הזכירו לי קצת את המקאלאן 11 חוזק חבית

לסיכום: בקבוק בלאק בוש נראה לי כמו קניה טובה וקיצית שאעשה בקרוב. על ערבי הויסקי של האגודה אומר שהם לא זולים בכלל - אבל גיליתי שמקבלים תמורה למה שמשלמים, ושסכום הערב גדול מסכום חלקי הויסקי שמרכיבים אותו.

עוד שני דברים שקורים

יקב מרגלית, לאחר עליית מחירים משמעותית, מזמין ליום הפתוח המסורתי ביקב - שלושה סופי שבוע לפני כל פסח. מאחר ואני לא קונה יין במחירים האלה, לא אכנס לדיון האם בקבוק כזה מצדיק 200 ש”ח. אלדד לוי ושגיא קופר - כתבו בפרוטרוט על היינות וגם דנו בנושא התמחור החדש.

בשלושת סופי השבוע הנ”ל - היין ימכר ביקב בהנחה מסויימת, אני משער שבמחירים שקרובים לשנה הקודמת על מנת להמתיק את הגלולה עבור הלקוחות הקבועים. ביום שישי ה-11.4 בשעות 10:00-16:00, מדווחות נשות ג’יאקונדה, יתארח אצל מרגלית יקב היימן לובנשטיין הגרמני במסגרת פרויקט יקבים תאומים. לפרטים נוספים אפשר לצור איתן קשר בטל’ 036022746.

טוליפ סוביניון בלאן (נדמה לי מבציר 2005) גרם לי להתחיל להתעניין גם ביינות לבנים בתחילת דרכי - לכן אחרי תקופת בצורת של יינות לבנים מהיקב הידיעה הבאה מעוררת בי נוסטלגיה. היקב משיק יין חדש, White Tulip 2007 שמו המורכב מ-70% גוורץ ו-30% סוביניון בלאן. בהיכרותי את סגנון היקב בעל הדגש על מיצוי פרי, ואת מה שאפשר לעשות מהזנים האלה - אני מחכה ליין בחוסר סבלנות. בנתיים יש אירוע לחברי המועדון - באותו יום שישי ה-11.4 בשעות 13:00-16:00 במועדון היאכטות דרך הים במרינה בהרצליה. פרטים נוספים - אצל מנהלת השיווק תמר בטל’ 054-8049809, וזה גם המקום לאחל לה הצלחה בתפקידה החדש.

דברים שקורים

נפתח בזוג אירועים במעברות:

פסטיבל יין לכבוד האביב - מתי? שישי 4.4.08 בשעות 10:30-18:00. מה? יין בעיקר, גם ליקרים: בזלת הגולן, צרעה, רמה”ג, הרי גליל, כרמל, כרמי יוסף, עגור, ססלוב, טוליפ, קלו דה גת, יתיר, אבידן, בנימינה, רקנאטי, שדה בוקר, דלתון, ויתקין, רימון. ליקר Y וליקר של געתון. כמה? 45 ש”ח תמורת כוס, כניסה וטעימה חופשית. לא הייתי שם אבל רשימת המציגים והמחיר נראים לי אטרקטיביים. איפה? בית היין במעברות. פרטים: טל’ 098972055.

פסטיבל הבירה השישי במעברות - רביעי-חמישי 18:00-24:00, שישי 12:00-18:00 ב-14,15,16 במאי. 50 סוגי בירה. 30 ש”ח כניסה וכוס, טעימות (100 מ”ל) בכרטיסיות של 6 שעולות 30 ש”ח. פרטים: info@beermaster.co.il ובאתר.

ויתקין - קודם כל - מזל טוב על אתר חדש ליקב. באתר אפשר גם לקרוא על השקת הפטיט סירה 2005, שתערך ב-5.4.08 ביקב בשעות 10:00-17:00.

ביום שישי הקרוב (28.3.08) בסניפי נס ציונה, ת”א וצומת סביון תהיה “חגיגת סדרת ירדן במגנומים” בשעות 11:00-15:00. פרטים בקישור.

ושניה לפני סיום - ידיעה קצרה באדיבות דניאל רוגוב - יין מבעבע של כרמל צפוי לצאת בחודשים הקרובים.

כל מיני…

כמה עניינים שהצטברו ולא הצדיקו פוסט בפני עצמם. כרגע חזרתי מערב בושמילס מצויין של אגודת הויסקי - דיווח בקרוב. במהלך שמעתי שני דברים, שלפחות מבחינתי הם סקופים גדולים.

טל חוטינר - האיש והג’וני - הולכים לפתוח סניף של הטמפל בר. איפה? בחיפה!

אגודת הויסקי הישראלית (תופים בבקשה) פועלת לארגן טיול מזקקות לחבריה. אם מישהו עדיין, בטעות, איכשהו, לא נרשם לרשימת התפוצה המשובחת - זה הזמן:  www.iws.co.il

ולענייני ענבים: זוכרים את החתול שהפתיע? אז אחרי שהמלבק הפתיע לטובה, אני יכול לדווח שהקברנה לא ממש הפתיע ואפשר לוותר עליו. או יותר טוב: לנסות את המלבק.

עוד אדום: אלאמוס מלבק 2006 - הבלוקבאסטר של ‘הכרם’ מיקב קטֵנה זפַּטה - צבע אטום-אדום ויפה, מריח אדמתי, עם פרי אדום, חבית ותבלינים, חמיצות קצת משתלטת בפה, טאנין מעט חד, סיום יבש. 45 ש”ח. מעניין משהו ויש לו אופי, אבל לא חושב שאקנה אותו שוב. אולי עוד קצת זמן בבקבוק יעזור - אולי לא.

ואחרון - אחרי שלקחתי את ההמלצה השחוקה של עצמי, לשדכך בין ויתקין לבין אנשים שלא שותים יין בד”כ - החברים מהמושב (שוב) לא פספסו.

שיהיה שבוע מוצלח!

שיר אהבה לג’וני

לפני כחודשיים התפרסם טור שלי במגזין הויסקי. הבנתי שלפחות כמה מהקוראים כאן לא ראו אותו, אז אני מעלה אותו גם לכאן. פורסם במקור כאן. זה המקום להודות לגיסר וליונתן על הבמה, ולאביטל על העצות המעולות. אני מעלה את הטקסט טרום-עריכה, מעין גרסת-הבמאי אם תרצו.

חבר לא מחליפים

“כתוב טור על הוויסקי הראשון שהתאהבת בו” ביקש המייל מ-גיסר. בעיה. אין לי סיפור בסגנון ערוץ הולמארק על כוס לגאבולין ששתיתי בצעירותי, עם צילום דרמטי מזווית נמוכה, קולות גבוהים של מקהלה ברקע ותאורה שמתגברת בעודי עוצם עיניים בעיצומה של הארה רוחנית. גם לא סיפורי ילדות על וויסקי מסביב לשולחן המשפחה - אפילו לא שיבאס באירועים. אז עשיתי מה שאני יודע לעשות - לחפש מקורות.

חמוש בזוג כוסות נמוכות נכנסתי לחדר. אחרי מחשבה קצרה בחרתי את הבקבוק הכי פשוט בבר הקטן, מזגתי מעט והחלפתי את גלגל”ץ בדיסק של המלך - BB King שכבר היה במערכת. ריח הדבש-ווניל המוכר שעלה מכוס הג’ק הסתחרר בצלילים הצרודים-נפלאים, וכבר ידעתי מאיפה להתחיל.

אי אפשר להיות מכור לגינס בלי פינה חמה בלב לאירלנד, ואכן שם התחלתי. נכתב לא מעט על השילוב של ויסקי אירי פשוט ומתקתק עם המרירות העדינה של הגינס, על הנשיקה בין הצריבה האלכוהולית לליטוף השחור והטוב. מצ’ייסרים מזדמנים בחוץ ההתקדמות הייתה לבית, לבקבוק הראשון – ג’יימסון, איך לא.

אז מאיפה מתחילים? בארון - לא בבר. מתחת לשני מדפים עם 21 קלסרים שמנים ומלאים, מסכמים ארבע שנים מאתגרות - שוויסקי שזור בהן – נמצאים הבקבוקים הריקים. לא היה לי לב לזרוק, ורק עכשיו אני מבין שזו הנוסטלגיה ולא הגנום הפולני. במדף התחתון חיכה לי בפרצוף מנומנם ג’יימס, שכתמים ממנו עדיין מעטרים לי מחברת מאוד ספציפית של השנה הראשונה. לצידו השכן בושמילס, שלא אשכח איך שתי הלגימות האחרונות ממנו הפכו לילה מבוזבז להספק שיא של לימודים. בין כמה בקבוקים פחות מעניינים כמו שיבאס, ג’וני אדום ו-100 פייפרס מצאתי אותו. ג’וני השחור, שהיחסים איתו אכן על בסיס שמות פרטיים – מעולם לא עזב ומאז הבקבוק הראשון תמיד היה אחד איתי. מאז עברו אצלי בכוס שאריות כבול בריח ים משכר, פירות היילנד מתובלים בשרי, מיקרו-שאריות פחם מהאי סקאיי ודברים טובים אחרים - אבל כזה חבר לא מחליפים בקלות. הפרצוף המופתע הראשון של “היי, יש עשן בכוס שלי!” ומוחלף מיידית בחיוך רחב ומרוצה – מכניס את הוויסקי להיכל התהילה האישי שלי. לא רק בלשון עבר - אלא גם בזמן הווה. מעט השורות שכתבתי עשו אותי צמא, ואני כבר יודע בדיוק מה הולך למלא לי את הכוס השנייה.

לחיים!

נביולו. פיימונטה.

בערב מיוחד אירח הספשל רזרב החיפאי את עודד כהן, הדוּש - אחד מיבואני הבוטיק הממוקדים והמסקרנים, המתמחה ב’רגל ההר’ - איזור פיימונטה שבצפון איטליה. הטעימה התרכזה כולה ביינות מזן הנביולו, מסגנונות שונים, המגיעים מאזור זה.

טרואר. קל לחשוב שזו מילה סתמית, שרק מבינים ורוצים-להיות-מבינים יודעים על מה מדובר. טעימה כמו זו תשכנע גם את הספקנים ביותר. אותו ענב, תהליכי ייצור דומים (חלק יותר, חלק פחות), אותו אזור גיאוגרפי כללי - וכל יין הוא סיפור אחר. עוד לפני שהאף מתקרב בכלל לכוס קל להבחין שמה שיש בה בכלל לא דומה לקודמו.

לפני שאני עובר לתאר את היינות - מה למדתי על נביולו? מלבד היכולת שלו לבטא את הטרואר, הוא מאופיין בטאניות שנעה בין חדה לקשה מאוד, הוא מיועד לטווח ארוך, ובעיקר - הוא בעל רב-גוניות שעדיין לא נתקלתי בה ביינות שמייצרים אצלנו. הליינות: מתוארים לפי סדר הטעימה, המחירים הם המחירים שבספשל רזרב. הבקבוקים נפתחו ארבע שעות לפני הטעימה, וכמו שאפשר לקרוא - כדאי מאוד לחדרר אותם בדיקנטר, וברצינות.

Nebbiolo d’Alba 2005, Francesco Rinaldi

בהיר ומעט שקוף, באף תות, פרי אדום מעט בשל, יובש מאוד גבוה, חמיצות גבוהה, קצת חסר לי פרי בפה, סיום ארוך ויבש. היובש הזכיר לי את הקצרין אדום שטעמתי בצעירותו (אם כי כאן אין את השפעת החבית של הקצרין). מחוספס וחומצי מידי לטעמי. 99 ש”ח.

Ghemme 1999, Guiseppe Bianchi

אדמדם קצת חום, מעט שקוף, מריחים פרי טוב - לא בשל מידי, רמז של קליה ואדמה. גוף בינוני-מלא, נפח טוב, חמיצות, טאנין ער, סיום חמצמץ שנגמר קצת מהר מידי. מעניין וטוב. 140 ש”ח.

Roero Valmaggiore 2003, Cascina Chicco

סגלגל בהיר, פרי יער עדין, וניל ומעט אלכוהול. אלגנטי משהו. גוף בינוני מלא, תיבול, טאנין מעט חד, תבלין וחבית עם סיום ארוך. איזון טוב. מכל היינות הכי הזכיר לי יינות מקומיים. כנראה גם היין הכי נגיש בטעימה. 160 ש”ח.

Barbaresco 2004, Francesco Rinaldi

פטל נעים בולט מעל שאר פרי היער, גוף בינוני, חמיצות ויובש רגועים יחסית ובמידה טובה, כאן גם יש מספיק פרי שמאזן, סיום בינוני-ארוך, מתובל ועם נגיעה מרירה. דירגתי אותו שני בטעימה. יין מעניין שכיף לשתות. 210 ש”ח.

Babaresco Gallina 2003, Piero Busso

צבע רובי עמוק, פרי בולט עם וניל וקליה, גוף מלא ומרקם נעים, פרי מרוכז עם הרבה תבלינים ויובש ער. נגיעה מרירה. 280 ש”ח.

Barolo Cannubbio 2003, Francesco Rinaldi

פרי יער, קפה וקליה, עשבוניות נעימה. גוף מלא, הרבה טאנין ומיצוי פרי טוב, תבלינים, סיום עדין יחסית ופירותי. משלב נפח טוב, עצמה וריכוז. יופי של יין! לחכות איתו כמה שנים. דירגתי ראשון בטעימה. 320 ש”ח.

Barolo Riserva Speciale 1990, Dosio Vigneti

השוליים החומים מספרים על הגיל המרשים של היין, והאף ממשיך עם מעט צימוקים, שזיף מיובש, אדמה וקליה. גוף בינוני, מתובל, עדין, טאנין רך. יין אלגנטי שהתבגר בכבוד. עודד ואנדרי טענו שיש לו עוד חמש שנים אם לא יותר - אני הייתי שותה עכשיו. 650 ש”ח. אם למישהו זה נראה יקר, שינסה למצוא יין בן 18, ועוד מייצרן בוטיק קטנטן במחיר תלת ספרתי.

בירות בשישי

אני מצטט ידיעה שקיבלתי בדואר האלקטרוני, תודה לחברת בירמאסטר על הפצתה:

“שר המשקאות” (רח’ שלבים 4, ליד בלומפילד 03-5188439) היא חנות אלכוהול משפחתית ומשובחת בדרום תל אביב. מאז ומתמיד דאגו שם למלא את המדפים במגוון סוגי בירה עשיר במחירים ידידותיים, אך בחודשים האחרונים עברה מחלקת הבירה של “שר המשקאות” שידרוג רציני, וכיום החנות מתגאה במבחר אדיר של סוגי ומותגי בירה מכל העולם – ואפילו בירות בוטיק ישראליות!
 
ביום שישי הקרוב, 14.3.2008, בין השעות 10:00 ל- 16:00 יערך במקום הפנינג טעימות בירה חינמי ופתוח לקהל הרחב. בין היתר יוצעו לטעימה חופשית חביות של הבירות בק’ס, ניוקאסל ודנסינג כאמל, וכן בקבוקים של הבירות הבלגיות החדשות קסטיל ובריגנד, ובירות אוסטריות כגון אדלווייס וסמיקלאוס. יש גם שמועות על כך שאולי יבואני הבירה הטורקית אפס פילזן יגיעו עם דוגמיות של בירות חדשות מטורקיה.
 
עוד באותו היום – יחולקו כדורי פלאפל ג’ינה, טעימות של הוודקה החדשה והמעולה ואן גוך על שלל טעמיה,
הנחות ומבצעים על כל הבירות בחנות ועוד! (חניה חינם בחניון בלומפילד הסמוך)

טעימות בחודש הקרוב

איש הענבים

מתוך הרשימה המעניינת שהתפרסמה בגרסה החדשה של האתר של איש הענבים, צדו את עיני האירועים הבאים: בית פתוח פינו נואר שיערך בערב יום חמישי ה-13.3, במחיר של 80 ש”ח לחברי המועדון, עם הזדמנות לטעום הרבה מהמבחר הבסיסי שיש בארץ של הזן המעניין הזה.

דרך היין טעימות יום שישי: (7.3) טעימת מרקס דה רסקל, וב-21.3 טעימה של יתיר. לו”ז חודשי

הספשל רזרב החיפאי, בשישי ה-14.3 עם טעימת יינות מקבוצת צרפת ישראל, וב-20.3 טעימת נביולו. המחיר של הטעימה טרם התפרסם, ואני מקווה שזה יהיה משהו שייכנס לי לתקציב. לפרטים 048361187. היום ביקרתי בחנות ושמתי לב שמלבד ההרחבה של החנות, גם המבחר השתדרג, למשל ביינות שמביאים לארץ מרש ולא נפוץ למצוא בחנויות, מגוון יפה של אמפורה ועוד.

שבת שלום!

קוקטיילים טובים? וואלה!

ערב מעולה במיידלרס עם חבר’ה מהלימודים והעבודה, וגם תגלית מעניינת. סיכום קצרצר על המקום:

מיקום: באזור האופנתי של ציר מוריה בחיפה. אוכל: חלק טוב , חלק לא, עיצוב: חשוך, בר יפה, קצת רועש. בירות: מבחר סטנדרטי, גינס טריה שמוזגים נכון, האפי האוור (1+1) עד תשע. יין: מבחר בסיסי, כוסות לא משהו. ויסקי: מבחר יפה מאוד (טאליסקר 1988! ועוד) אבל אין התאמה בין התפריט למה שעל המדפים וראיתי מחירים יותר טובים מזה, שירות: סבבה.

אחרי פתיחה של גינס (26) עברתי לביפיטר עם ביטר למון (30 סה”כ) - הג’ין נקי היה לי קצת אגרסיבי אבל החספוס שלו מתיישב היטב עם התוסס ומתקבל משקה מרענן, מריר-חמצמץ שאני סקרן לבדוק גם עם ג’ין אחר.

אחרי הבירות התחשק לגוון, והחלטנו לבדוק את תפריט המיוחדים בקוקטיילים. כאן מצאנו הפתעה נעימה: מקוריות, מרכיבים איכותיים יחסית, ותמחור סביר (הרוב 36, יש גם בפחות). הזמנו כל מיני וטעמנו סביב השולחן, להלן שני קוקטיילים שאהבנו (לא מתכונים מדויקים):

ארבע ורדים - השם מרמז על המרכיב העיקר, הברבן המפורסם, שמשלבים עם סיידר תפוחים, מונין ספייס ולימון סחוט על קרח גרוס בכוס נמוכה. אופי מודגש של ברבן, עם המתיקות המתובלת האופיינית אבל במקום החספוס מגיע הסיידר ולוקח לכיוון אחר… וטעים.

קפה נואר - בכוס מרטיני, וודקה וניל, קלואה, מונין שוקולד לבן ואספרסו. נראה יפה, מריח טוב, האספרסו נותן את הטון ולא בטוח שהרגשתי את כל המרכיבים (היה מונין?) - אבל מדובר בקוקטייל מעניין, מתאים במיוחד לחובבי הקפה ולמי שמחפש משהו לא כ”כ אלכוהולי.

לסיכום - למרות ביקורת שהשמעתי בעבר על מצב הקוקטיילים בפאבים, מסתבר שיש מקומות שיודעים גם להראות את ההיפך.  נכון שמונין נחשבים לסירופים איכותיים, אבל קצת חסר לי השימוש במרכיבים טריים. סה”כ גם אם אנחנו עדיין רחוקים מהנועזות והמקוריות שאפשר לקרוא עליה אצל אור - אנחנו בכיוון נכון.

החתול שהפתיע…

מנומנם בקופה בסופרמרקט בלילה שאחרי יום עבודה ארוך, רצף הבליפים שהשמיע המכשיר הסתיים ופתאום היה מולי בקבוק יין. “רוצה במבצע ב-22.99?” אינסטינקטיבית סירבתי, ואז אמרתי - לעזאזל, בשביל למצוא משהו נורמלי לשתות במחירים האלה אני חייב לנסות וליפול עם כמה דברים בדרך. לפחות הנפילה לא יקרה.

שניה אחרי שאמרתי “כן” כבר התחרטתי. יין מיובא ומבושל, במחיר כזה, עולה בטח משהו כמו שני דולר איפה שייצרו אותו. הזכוכית הירוקה הגסה ופקק הסיליקון הזול הנמיכו עוד יותר את הציפיות…

גאטו נגרו מלבק 2006

כנראה שעם כאלה ציפיות נמוכות אפשר להיות מופתע רק לטובה. מה לומר? מריח טוב, כמו פרי טרי, קצת תבלינים באף ובפה, יש ליין גוף בינוני (בניגוד למיצי פירות מקבילים), קצת חמיצות, פרי, נפח בסדר. סיום קצר, אבל אני ממש לא מתלונן. סבבה! אחרי שעה וחצי בבקבוק הפרי דוהה - מה שמרמז שכדאי לשתות ממנו בקרוב.

סיכום? ציפיתי למשהו שאפשר לשתות, קיבלתי יין לא רק סביר פלוס אלא גם כזה שבהחלט אפשר להנות ממנו בקונטקסט הנכון. האחים שקד תחת השם אגוז מוסקט (הסבר) מייבאים אותו לסופרמרקט הקרוב למקום ביתכם. מהמבחר שטעמתי, היין משאיר אבק לכל המתחרים הישראליים בפחות משלושים שקל. אחלה לארוחה לא מחייבת באמצע השבוע - אני הולך לקנות עוד.