
אגבה, בלי הקוצים
מאי 27, 2007כולנו התחלנו את ההיכרות שלנו עם טקילה עם “תהילה” ושאר נגזרותיה במחיר עשרים שקל דרומה, לרוב בסוף שנות העשרה בשילוב מסיבה, ספרייט וכאב ראש למחרת. את ההתפכחות שלי מהדעה שטקילה זה משקה נחות עשיתי כבר לפני כשנה, לא עם איזה רולס-רויס, בסה”כ סאוזה גולד פשוטה, חלקה כמו מים וקלה לשתיה. הייתי צריך לבדוק על הבקבוק כדי להאמין שיש שם 40% אלכוהול. משם המשכתי לקווארבו רפוסדו הפופולרית מאוד, שדי ציננה את ההתלהבות ואת הרצון להמשיך ולחקור את התחום. טעם האגבה דומיננטי ותוקפני, והאלכוהול מורגש מידי לטעמי. אפילו במרגריטה מקווארבו שטעמתי - האגבה השתלטה על הכל.
אגבה כחולה, האמא של הטקילה
שעת צהרים בפקולטת שקר-כלשהו במוסד אקדמי שכבר לא שובת, הזמנה (תודה!) למשרד/מעבדה שכללה גם פלאסק מתכתי וזוג כוסיות. הנוזל הארומטי שנמזג היה מעניין מהרגע הראשון.
צהבהב-ירקרק חיוור מאוד, מריח כמו אגבה עם עוד תבלינים שלא הצלחתי לזהות ואולי גם קצת מהחבית. קשה לטקילה להחליט אם היא חלקה או מחוספסת, לרגע מתחנפת, לרגע עוקצת, אבל גם החספוס - תענוג. מעודן, מרוסן והכל במידה. האלכוהוליות לא נעדרת, אבל החבילה מאוזנת וכיפית לשתיה, כשהאגבה דומיננטית אבל לא מוגזמת.

שורה תחתונה? אחלה של משקה, עם כל לגימה התרוצצו לי בראש עוד רעיונות לקוקטיילים קיציים, וכשנכנסתי לאתר מצאתי גם רשימה מעניינת בנושא. צריך להתחיל לבדוק עוד מותגים מתישהו. סיפורי השתכרות עם ”תהילה”, דעות והמלצות יתקבלו בברכה. שוב תודה למזמין על אחלה משקה.





