יקב רימון

מזמן נתקלתי בשם אבל לא יצא לי לטעום. למדתי שמדובר ביין שעשוי מרימונים. אבל רגע, שאלתי את עצמי, ענבים זה הפרי היחיד שמתאים להתססה בלי תוספות (מלבד שמרים), ולפני שהספקתי לשאול הדיילת הנחמדה הסבירה שהם עושים שימוש בזן ייחודי של רימונים בעל כמות סוכר דומה לזו של ענבים. יש ליקב כשרות, ולמרות שאי אפשר לברך על היין (?) כמו על יין - לדעתי זו מתנה מקורית למי שגר בחו”ל, וגם כאן מסתבר שהייתי בכיוון ונאמר לי שכשבעים אחוז מהתוצרת מיועדת לייצוא

רימונים יבש 2004

צבע אדום בהיר ושקוף, באף… רימונים, פריחה, והזכיר לי משום מה חרוסת. גוף קל בינוני, מתיקות לצד יובש ונגיעות קלות של מרירות חביבה, היובש מתגלה יותר בסיום

טעמתי גם את יין הקינוח של היקב (בנוסף יש להם גם יין מחוזק בסגנון פורט), והוא דומה מאוד ליבש רק להחליף “יובש” ב”מתיקות”. מגיעות ליקב המון נקודות על מקוריות - ולגבי הטעם - זה כבר עניין של טעם - ממליץ שכל אחד יטעם ויחליט בעצמו. היבש עולה 85 ש”ח, הקינוח 79 ש”ח והמחוזק 120 ש”ח. היקב

שני לבנים

הרי גליל שרדונה 2005

זהוב בהיר, באף מינרליות זנית אופיינית, גוף בינוני ולא שומני, פלפול ותבלין של עץ, חמיצות מעודנת לצד מליחות מינרלית, ממשיכות לסיום מתובל וארוך

עץ מורגש, אבל בלי השומניות. ביקב שמרו את המינרליות הזנית ולקחו אותה לכיוון המתובל. עשוי טוב וב-35-40 ש”ח שומר על מגמת התמורה הטובה של היקב.

רמת הגולן גמלא ריזלינג לבן 2006

זהוב חיוור, אף פרחוני מאוד, רמז לפרי לבן כגון אגסים. גוף בינוני עם פרי מתקתק, סיום קצר ופירותי

יין נעים וקליל, בעל מתיקות פירותית שתהפוך אותו לנגיש מאוד גם עבור מי שאינו שותה יין בדרך כלל. הייתי מתאים אותו לסלט רוקפור או גבינות עזים, אפשר גם כסיום לארוחה. 39 ש”ח, מחיר הגיוני בהחלט

יקב אמפורה

 אמפורה שרדונה 2005

חיוור מאוד בכוס, כמעט ללא צבע. באף מזכיר סוביניון בלאן: גויאבה, הדרים ונגיעות עשב, גוף קל ועדין, שומניות קלה מאוד, עץ חלש ברקע, חמיצות משולבת בפרי מביאה לסיום בינוני-קצר.

לא רע. יין עדין, נגיש וקליל, ואינו טובע בעץ אלא משלב אותו בעדינות. 69 ש”ח.

אמפורה קברנה סוביניון 2002

אטום במרכז, בורדו בשוליים, האף מפוצץ בפרי אדום, גוף מלא, הפרי ממשיך להשתולל גם בפה תוך חשיפת טאנינים מורגשים ומשולבים היטב, אליהם מתלווה השפעה משמעותית של עץ חדש ומתובל. סיום בינוני-ארוך ויבש.

יין עצמתי. כאילו שמישהו לקח את המרכיבים כגון פרי, עץ, וטאנין והגביר לכולם את הווליום. האיזון מצליח להישמר, והתוצאה היא יין לא שגרתי. 98 ש”ח.

אמפורה קברנה סוביניון 2001

אטום במרכז לאדמדם בשוליים, באף ריבתי, פטל, גם כאן החיך מלא פרי אולם מעודן יותר, טאנין מוצק במידה טובה. סיום בינוני-ארוך

ממש כאילו הילד הרועש והפרוע מ-2002 התבגר בשנה: הפרי עדיין נדיב ושופע, כמו גם הטאנין, אבל היין הזה מציג יותר אלגנטיות לדעתי, מרוסן ונעים יותר לשתיה. הוא לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו. במחיר הלא נמוך שלו - 120 ש”ח, מדובר בבחירה לא רעה לדעתי.

יקב כרמי יוסף

כשהייתי בתחילת דרכי ביין, שמעתי הרצאה של פרופ’ שוסייב, מבעלי היקב, ומאז שם היקב זכור אצלי לטובה

ברבדו מרלו 2004

האף מתחיל מפרי אדום וממשיך לפלפל ירוק, גוף בינוני מלא, קשת טאנינים רחבה ונעימה, משולבת היטב בפרי, סיום בינוני באורכו ויבש.

אצל רוגוב אני רואה מידי פעם את הביטוי “Mouth-coating tannins”, ועכשיו ברורה לי הכוונה. הטאנין כאן משמיע את קולו, ומשולב בצורה מצויינת בפרי. עפיץ יותר ממרלו אופייני. 99 ש”ח בטעימה, מחיר רגיל 120 ש”ח.

ברבדו קברנה סוביניון 2004

צבע אדמדם, באף שזיף, אוכמניות וקפה, גוף בינוני מציג טאנין מעודן לצד פירותיות נעימה, ממשיך לסיום בינוני-ארוך המציג קצת יותר יובש מהחיך

אלגנטי, איזון טוב מאוד - יופי של יין. מחיר בטעימה 99 ש”ח, מחיר רגיל 120 ש”ח

יקב פלטר

המראה של ניר פלטר מאחורי דוכן הטעימות היה לי מוכר עוד לפני שזיהיתי לפי התוויות, מסתבר שגם הוא זוכר אותי מטעימה שנערכה לפני כחצי שנה בדרך היין

פלטר סוביניון בלאן 2006

צהבהב חיוור מאוד בכוס, באף בום של פריחה, ממש כמו להכניס את הפנים לזר פרחים, בנוסף נגיעות הדרים מרעננות. החיך מתחיל בחמיצות חדה לרגע, מרעננת, פריכה ונעימה, כשברקע רמז לפרי. סיום בינוני ויבש

יין לא שגרתי, לא הייתי מזהה כסוביניון בלאן. פלטר לקח אותו לכיוון החמיצות ולא הפירותיות, ויצר יין מעניין שייטיב להתבטא לדעתי לצד דגים עדינים או מנות ראשונות קלות אחרות. לשתות מצונן היטב. 65 ש”ח

פלטר שיראז קברנה 2005

 האף נפתח בפרי אדום, ריבתיות ונגיעות פלפל שחור, גוף בינוני, פרי מתפרץ מגובה בחמיצות מעודנת, עשיר ונדיב, סיום בינוני ארוך משלב גם תבלינים

טעמתי את היין לפני חצי שנה ולא התרשמתי בכלל. הוא סבל אז מגוף קל מידי ופרי מאופק, לדעתי. אבל עכשיו - שמים וארץ, סגנון אוסטרלי עשיר ופירותי, יופי של איזון ויופי של יין. 98 ש”ח

פלטר טריו 2005

אדמדם שקוף למחצה, אף נעים של פטל, שזיף, נגיעה אדמתית ועץ קלוי. גוף קל-בינוני, חמיצות גבוהה לצד פרי, סיומת מתובלת בינונית באורכה

לדעתי היין לוקה בתסמינים של השיראז-קברנה שטעמתי אז, ולכן ממליץ להשאיר אותו בבקבוק חצי שנה - שנה ולתת לו לתפוס את האיזון. 69 ש”ח

יינות מתיישנים - רמת הגולן

גמלא סנג’ובזה 2001

צבע שחור אטום לכיוון חום-חלודה בקצה. באף פרי אדום ובשל, גוף בינוני-מלא, חמיצות עדיין מרעננת לצד פירותיות. סיום יבש ונעים, בינוני באורכו

הישג מרשים לדעתי - לדברי המדריך גם ביקב הופתעו מיכולת היישון של היין. מהיכרותי עם בצירים חדשים יותר ניתן להבחין שהגוף נעשה מלא יותר, כנגד החמיצות שהתרככה קמעא, אבל עדיין שמרה על הרעננות האופיינית של הזן. מלבד ההישג המרשים - היין נעים ומהנה לשתיה, למי שיש איך להשיג (בהנחה שאוכסן בתנאים טובים) - כדאי

ירדן מרלו 1998

אטום לחום-כתום בשוליים, באף ריבתיות אופיינית של מרלו, פטל מתפרץ וקצת טחב. גוף בינוני ועגול, מתיקות פירותית נתמכת בטאנינים רכים, המגיעים לביטוי טוב יותר בסיומת הארוכה שחושפת נגיעות עץ.

ירדן מרלו 1999

פרי חי מאוד ועשיר, גם הטאנין מורגש יותר לעומת היין הקודם. סיומת בינונית-ארוכה. היין רענן יותר מקודמו ולדעתי יש לפניו עוד מספר שנים

ירדן מרלו 2000

אטום לאדמדם, באף מאופק משהו, גם בפה הפרי סגור ולצידו טאנין מורגש שממשיך גם לסיום. יש ליין עוד דרך לפניו, ולדעתי אפילו שווה לשמור אותו ולא לפתוח עכשיו

ירדן קברנה סוביניון 2000

שחור לסגלגל בקצוות, באף פרי יער, עץ קלוי וקפה. בפה מתחיל בפרי מתקתק מלווה בטאנינים ערים ומורגשים, סיומת ארוכה ויבשה. עשוי טוב, מאוזן ומהנה. יכול להרוויח עוד מיישון נוסף

יינות מתיישנים - הרי גליל

הרי גליל יראון 2000

אדמדם אטום-למחצה לכיוון חום-אדום בקצה. באף עור, שזיף, נגיעות וניל ומוקה. גוף קל-בינוני, הפרי מעט ברקע, עדיין בעל חמיצות שמחזיקה יפה, לצד פלפול עדין. סיום יבש, בינוני-קצר

היין עדיין טוב ונעים לשתיה, אבל לדעתי מומלץ לגמור את הבקבוקים שנותרו בשנה הקרובה, משום שהוא מראה סימני גיל, בפרי המעט מהוסס בחיך, ובסיום המעט קצר

הרי גליל יראון 2001

שחור-אטום הופך לאדמדם בקצה, באף פטל, עץ קלוי, וניל ואולי רמז לשוקולד. גוף בינוני, פרי עשיר, צעיר ונמרץ, מתיקות פירותית מגובה בטאנין, ממשיך לסיום ארוך, פירותי ויבש

בכל שלב של הטעימה אי אפשר להבחין שמדובר ביין בן שש - החל מצבע השוליים, הפרי שוקק החיים, הטאנין והסיום הארוך יכולים בהחלט להיות שייכים ליין צעיר בהרבה. אני חושב שבהשוואה בין בציר 2000 ל-2001, הראשון מזכיר לי יותר את בציר 2002 והשני יותר את 2003. ההמלצה לשתות את היין הקודם בקרוב לא תקפה כאן לדעתי ויש ליין עוד זמן לפניו. היקב מוכר כעת את שני הבצירים במחירים של כ-140 ש”ח.

הרי גליל יראון סירה 2003

שחור במרכז, סגול יפה בקצה, באף פרי מאופק כגון שזיף. גוף קל-בינוני, חומציות בעלת נוכחות מקיפה פרי, סיום בינוני-ארוך ויבש

מזכיר לי במשהו את הסירה מסדרת ירדן, בשילוב של חומציות עם גוף קל יחסית. מאחר והיו דקות ספורות להתעמק בכל יין ולרשום משהו, רשמים יותר רציניים אכתוב כשאפתח את הבקבוק שאני מחזיק בבית

יריד יין ישראלי בספיישל רזרב

אחרי היריד הקודם והמוצלח בחנות החיפאית אין ממש צורך להרחיב במילים על ארגון מצויין ואווירה טובה. כוס רידל מצויינת תמורת 49 ש”ח הייתה פתיחה טובה לאירוע. החלק המיוחד של הערב לדעתי היה טעימה מודרכת של יינות מתיישנים של רמה”ג והרי גליל - שמלבד היינות המוצלחים מדובר בחוויה מלמדת מהמעלה הראשונה, והדגמה נוספת של יכולת שני היקבים ביינות מתיישנים - כפי שיפורט בהמשך

תודה לאנדרי סוידאן ולצוות החנות על התמדתם בקידום תרבות היין. ספיישל רזרב, שד’ הנשיא 109 חיפה, 048361187

רשמי טעימה: (סדר הטעימה היה לבנים בהתחלה ואדומים בסוף)

טעימת יינות מתיישנים - הרי גליל: יראון 2000, יראון 2001, יראון סירה 2003.

טעימת יינות מתיישנים - רמת הגולן: גמלא סנג’ובזה 2001, ירדן מרלו 1998, ירדן מרלו 1999, ירדן מרלו 2000, ירדן ק”ס 2000.

פלטר: סוביניון בלאן 2006, שיראז קברנה 2005, טריו 2005.

כרמי יוסף: ברבדו מרלו 2004, ברבדו קברנה סוביניון 2004.

אמפורה: שרדונה 2005, קברנה סוביניון 2002, קברנה סוביניון 2001.

שני לבנים: הרי גליל שרדונה 2005, רמת הגולן גמלא ריזלינג לבן 2006.

רימונים: רימונים יבש 2004

הגמל רוקד - ומרקיד

נתבקשתי באימייל לרשימת התפוצה של מועדון הבירה הישראלי להפיץ את השמועה. מאחר וזו שמועה מצויינת, לכבוד הוא לי להצטרף לשכנים ולהפיץ את הבשורה, שפורסמה גם בבקבוק, אותה אני מעתיק במלואה:

בירה בוטיק: לראשונה בישראל — ואולי בעולם - מבשלת בירה עושה בעור חמץ פתוח לקהל

ב-29 למארס תכנס מבשלת הדאנסינג כאמל להיסטוריה כמבשלה הראשונה שחוגגת את הפסח הקרב ובא במסיבת חביות ענקית: החל מהשעה 20:00 ועד אחרי חצות, ברזי הבירה של המבשלה יהיו פתוחים לשמחת האורחים.

שמונה סוגי גמלים מרקדים שונים ימזגו לכוסות, ביד נטויה ובזרוע נדיבה: כל ארבע הבירות האהובות – Hefe-Wit, Pale Ale, IPA ו- Midnight Stout. בנוסף, הזדמנות נדירה לטעום מה- Cherry-Vanilla Stout, ומה-פייל אייל המקורי שעבר “Dry Hopping” והידוע בכינויו “Bitter Herb”.

לאניני הטעם ולמתקדמים: הופעות בכורה של ה- 5767 ‘Trog Wit הלא היא בירת האתרוגים הטריה, ושל “גולם” – ה-IPA המפלצתי בעל 9.6% אלכוהול. ועוד: “מרטיני מרור” יחולק לאמיצים, יערכו הגרלות של חולצות וכוסות של הדנסינג כאמל, ויהיה גם פרס גדול בסוף הערב!

מחיר כניסה, כולל בירה חופשית: 50 שקלים בדלת (עד השעה 23:00), 45 שקלים למשלמים מראש באינטרנט ולחברי מועדון הבירה הישראלי. מספר המקומות מוגבל ביותר ואנחנו ממליצים בחום להרשם אונליין – פרטים נוספים: www.dancingcamel.com.

- חינם או לא – אנא שתו באחריות והביאו איתכם חבר-נוהג שאינו שותה. - המבשלה שומרת לעצמה את הזכות להפסיק למזוג לאורחים שתויים. - עישון יותר אך ורק מחוץ למבשלה.

בעור החמץ של הדאנסינג כאמל – שמונה סוגי בירה - יום ה’, 29.3.2007, 20:00 ועד אחרי חצות. רח’ התעשייה 12 תל אביב

מוסקווה פוגשת את טנסי

בקבוק ליטר של ג’ק, דנדש מהדיוטי פרי נחת אצלי בסוף השבוע (28.90$), וחיכה יום שלם. זימנתי את השותף לדירה עם בקבוק ביד אחת ושתי כוסות אולד פאשנד בשניה לפתיחה החגיגית. איפשהו באמצע הכוסית התווספו לשולחן נקניק מוסקובסקיה ולחם כהה. את השם של הנקניק לא היכרתי - קשה, מתובל ודומה לסרוולד. את השילוב הזה היכרתי (בתיאוריה) רק עם וודקה, אבל מה לומר? הולך מצויין עם הג’ק. אחלה דרינק של תחילת סמסטר - לחיים!

בחצי מילה על הויסקי שכולנו מכירים - ארומות של עץ מביאות גם נגיעה של וניל, ואלכוהוליות לא תוקפנית, בפה מרקם מלא וקצת סמיך, מתיקות-דבשית לצד אלכוהוליות חדה ויבשה מובילים לאפטרטייסט ארוך וטוב. אחלה ויסקי לשתיה יום-יומית, פשוט ולעניין, והעציות האגרסיבית של הברבן מרוסנת היטב

 ולסיום, בנימה סטטיסטית, היום עבר העמוד את מחסום ה-12,000 גולשים. למרות שחשיפה לא הייתה המטרה העיקרית אי אפשר להכחיש שזה מספק שאנשים קוראים מה שאתה כותב. תודה לקוראים ולמגיבים

חולבים את פטריק

אני לא רואה את יום סט. פטריק כחג, או כמשהו שאסור לפספס, אלא כהזדמנות לשתות את הגינס שלי באווירה קצת יותר… שמחה

הפאבים האיריים התחילו בארץ ובעולם לפרוח לפני כעשור. קראתי כבר לא מעט כתבות על הפאב האירי כמותג, ואין לי בעיה עם זה. אני רואה את הפאב האירי כמניף הדגל של תרבות השתיה, וגם שאר הדברים שהאירים עושים מסביב לגינס שלהם, כמו התפריט, העיצוב והאווירה - משתלבים יפה

עד כמה שאני זוכר המוֹלי בלומס (”מולי” בפי מי שמכיר) ברח’ הירקון בת”א הוא החלוץ אצלנו. שם למדתי מה זה גינס, בתור חייל צעיר שלא הבין למה צריך למזוג את הבירה בשני שלבים. שם חונכתי באיכות של פיינט טריה וצוננת, הפרפקט קאפ האגדית. דווקא בגלל זה מה שהיה שם אתמול בסט. פטריק עצבן אותי

אני מניח שארבעה מתוך חמישה קוראים יחשבו שזה טיפשי, אבל מי ששותה מספיק גינס כנראה שיבין. הגישו גינס בכוסות פלסטיק. גינס. בפלסטיק. בפאב אירי, ויש מי שיגידו הפאב האירי. כל מה שטוב בגינס נהרס לדעתי כששותים אותה בכוס פלסטיק. אני מבין לגמרי את שיקולי הפאב, אבל לא מסכים איתם. זה כמו שבשעת לחץ הם יתחילו למזוג את הגינס בפעם אחת. חילול הקודש. ניסיתי הכל על הברמן - החל מהצעת שוחד, הצעה לשטוף בעצמי את הכוסות, וכלה בפריטה על מיתרי המקצועיות, אך ללא הועיל

מסחור. גם אנחנו מרוויחים מזה, אתמול למשל על כל שלושה פיינטים (תכף נדבר על מה זה פיינט) אפשר היה לקבל פיינט נוסף או חולצה המנציחה את המאורע. הגענו בשלוש בצהריים, ולא ציפיתי לשלם את מחיר ההאפי האוור המצויין של 15 ש”ח לכוס, ו-24 ש”ח לכוס זה גם בסדר, אבל כשגובים 24 ש”ח לכוס פלסטיק, והיא הופכת להיות של 400 מ”ל, המסחור חושף את פרצופו המכוער. תוך שעה כבר היינו בחזרה באוטו

על הכרטיסיה שחילקו היה כתוב בגאווה: אצלנו חוגגים 4 פעמים בשנה! סט. פטריק - דיינו, יום הולדת למולי בלומס - דיינו, יום הולדת לליאו בלומס - דיינו, ואה, בל נשכח - בלומסדיי. חגיגה בפאבים איריים זה תמיד טוב, אבל כשזה מגיע למה שתואר בפסקאות מעל - תודה אבל לא תודה. יכול להיות, שמי שמאחורי הפאב המצוין (עדיין) הזה, עסוק יותר בפתיחת לאונג’/קוקטייל ברים אופנתיים ולרגע פרח מזכרונו איך הכל התחיל - תרבות שתיה

נ.ב. על הכוסות: באייריש האוס הייתה השבוע עמדת גינס נוספת בכניסה בה הגישו גינס בכוסות פלסטיק, אבל כל מי שרצה הגיע לבר וקיבל כמה גינס שרק ירצה בכוס זכוכית

קלו דה גת

קלו דה גת, הראל מרלו 2004

אטום במרכז, צבע בורדו בקצה, באף פרי עשיר, ריבתיות אופיינית לזן, תיבול שמזכיר עץ חדש. גוף קל-בינוני, חומציות גבוהה שממשיכה לסיום יבש, בינוני באורכו

היין מתחיל טוב באף ולא ממשיך טוב בחיך, לדעתי. השילוב של החומציות הגבוהה עם הגוף הקל יחסית לא היו לטעמי. המחיר לכבוד הטעימה 85 ש”ח, מחיר רגיל 99 ש”ח

קלו דה גת, הראל קברנה סוביניון 2004

שחור הופך לאדמדם בשוליים, האף מתחיל בפרי יער ותבלין, סחרור בכוס חושף ירקרקות אופיינית, מלווה בשזיף. בפה גוף בינוני, קשת טאנינים רחבה ונעימה מגובה בפרי קצת שקט, מרירות מעט בוסרית ותיבול. סיום יבש ארוך ונעים

כאן האף והסיום טובים לדעתי, והפה לוקה בפרי קצת מהוסס, אולי זמן נוסף בבקבוק וחדרור ארוך יותר ימתנו קצת חומציות ויאפשרו לפרי לבוא לידי ביטוי, תוך שיפור האיזון. המחיר 99 ש”ח

קלו דה גת, הראל סירה 2005

אטום לסגלגל בשוליים, באף פרי מוחצן, בעיקר פטל, לצידו רמזים למוקה או לקפה ורמז קל לאדמתיות. בפה נערך משחק פינגפונג בין טאנין ופרי, וביציע תיבול ועץ. סיום בינוני ארוך ממשיך באותו משחק.

אהבתי. איזון טוב לצד מיצוי פרי, הטאנין חי ובועט אבל לא משאיר את הפרי מאחור. המחיר בטעימה 85 ש”ח, בשגרה 90 ש”ח. מסתבר שלא רק אני אהבתי את היין ולאחר סיום הפוסט מצאתי שהוא הוכתר ע”י דיקנטר בתואר האזורי הבלנד האדום הטוב ביותר מעל 10 פאונד

קלו דה גת, סיקרא מרלו 03

שחור הופך לצבע בורדו בשוליים. באף פרי אדום, עור, מוקה, משהו מאובק. גוף בינוני, טאנין חד ומריר, פלפל שחור, עץ, סיומת טאנית בינונית עם רמז לפרי

אין לי ניסיון רב ביינות שאינם מוכנים לשתיה עדיין, אבל בניגוד למשל לירדן ק”ס 03, כאן עיקר החוויה הייתה קצת חומצית ובוסרית. מנבאים ליין גדולות, אז שווה לחכות לראות איך הוא יתפתח. המחיר בטעימה 170 ש”ח

שוב תודה לדרך היין על ארגון הטעימה