נגינה זה עניין מצמיא
דצמבר 25, 2006באותה דירה חיפאית מפעם שעברה התכנסו שוב זוג גיטרות חשמליות. כמה כבלים לפה ולשם, כיוון זריז ולעבודה. הערב נפתח מבלוז איטי מאולתר, המשיך לבלוז פחות איטי ומשם המשיך לדברים כמו צ’ילי פפרס, אופספרינג, איגלס ועוד
זהוב עם גוון כתום כמו של נחושת, ריח פירותי מאוד עם קצת וניל, בחיך מרגישים פרי ועץ. ממש עץ. אלכוהוליות מורגשת אבל לא שתלטנית, מרקם מחוספס - לא חנפן וחלקלק כמו ספייסייד אופייני, רמז של קרמל בטעם ואולי משהו שמזכיר אגוז או שקד. אפטרטייסט מצויין ומתמשך, טיפה יבש-חמצמץ שאתה פשוט מוכרח לקחת עוד לגימה
אהבתי! לא מדובר בויסקי חלק וידידותי כמו למשל אחיו הקטן בן העשר, אבל הוא עשוי טוב ומאוזן, בעל עץ דומיננטי ופשוט נגמר מהר מידי מהכוס
From what a tasted of the Balvenies 10 and 17 it is far from the woodiness of your average Scotch, it’s almost Irish in a way, but I’m game. I’ll put it on my list, but probably not close to the top.
שים אותו ברשימת “לטעום מנה או צ’ייסר” לפני שאתה שם אותו ברשימת הבקבוקים הבאים…